סוכה פרק ד משנה ג

עֲרָבָה שִׁבְעָה כֵּיצַד, יוֹם שְׁבִיעִי שֶׁל עֲרָבָה שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, עֲרָבָה שִׁבְעָה, וּשְׁאָר כָּל הַיָּמִים שִׁשָּׁה:

ברטנורא

יוֹם שְׁבִיעִי שֶׁל עֲרָבָה כוּ'. דְּעַבוּד הֶכֵּירָא לָדַעַת שֶׁהִיא דְּאוֹרַיְתָא ^ז, כְּלוֹמַר הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. וּמִשּׁוּם הַאי הֶכֵּירָא תִּקּוּן דִּשְׁבִיעִי שֶׁלָּהּ דּוֹחֶה שַׁבָּת בַּמִּקְדָּשׁ, שֶׁבָּעֲרָבָה הָיוּ מַקִּיפִים אֶת הַמִּזְבֵּחַ. וְהָאִידְנָא אֵינָהּ אֶלָּא מִנְהַג נְבִיאִים ^ח, שֶׁהִנְהִיגוּ אֶת הָעָם לִטֹּל עֲרָבָה בַּשְּׁבִיעִי חוּץ מֵעֲרָבָה שֶׁבַּלּוּלָב, וְאֵין מְבָרְכִין עָלֶיהָ:

תוספות יום-טוב

ז וּמְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא אֲבָל בָּרִאשׁוֹן לֹא תִּקְּנוּ, דְּלֹא מוֹכְחָא מִלְּתָא דְּמִשּׁוּם עֲרָבָה תִּקְנוּ, אֶלָּא יֹאמְרוּ דְּהוֹאִיל וּמִשּׁוּם לוּלָב אִידְּחֵי דָּחוּהוּ נַמִּי לַעֲרָבָה, וְכֵיוָן דְּקָא מַפְּקָא לֵיהּ מֵרִאשׁוֹן אוֹקְמָא אַשְּׁבִיעִי יוֹם מְסֻיָּם אוֹ רִאשׁוֹן אוֹ אַחֲרוֹן כוּ': ח קָשֶׁה, וַהֲרֵי נְבִיאִים הָאַחֲרוֹנִים שֶׁהֵם חַגַּי וַחֲבֵרָיו בִּתְחִלַּת בַּיִת שֵׁנִי הָיוּ כוּ'. וְיֵשׁ לוֹמַר דְּהָכִי קָאָמַר הָרַ"ב, וְהָאִידְנָא אֵינָהּ כוּ' אַשְּׁבִיעִי מְהַדַּר וְקָאֵי, כְּלוֹמַר דְּהָאִידְנָא אַף עַל גַּב דַּהֲוָה לֵיהּ לְמֶעְבַּד נַמִּי שִׁבְעָה יָמִים זֵכֶר לַמִּקְדָּשׁ כְּמוֹ בְּלוּלָב, אֲפִלּוּ הָכִי אֵינָהּ אֶלָּא בַּשְּׁבִיעִי הוֹאִיל וּבִגְבוּלִין אֵינָהּ אֶלָּא מִנְהַג נְבִיאִים אֲפִלּוּ בִּזְמַן הַבַּיִת, וְכֵיוָן דְּבִגְבוּלִין אֵין לַעֲרָבָה עִקָּר מִן הַתּוֹרָה לְהָכִי לֹא תִּקְּנוּ שִׁבְעָה זֵכֶר לַמִּקְדָּשׁ כְּמוֹ בְּלוּלָב דְּאִית לֵיהּ עִקָּר מִן הַתּוֹרָה. וְטַעֲמָא דְּקָבְעוּ בַּשְּׁבִיעִי וְלֹא יוֹם אַחֵר, כָּתַב בֵּית יוֹסֵף הוֹאִיל וְהָיָה מְיֻחָד בַּמִּקְדָּשׁ לִדְחוֹת בְּשַׁבָּת:

רמב"ם

ערבה שבעה כיצד כו': זו הערבה היא הלכה למשה מסיני ליטול ערבה מלבד הערבה שבלולב והיא מנהג הנביאים שהיו נוטלין אותה בלא ברכה ולא שמנו אותה שתדחה שבת ביו"ט ראשון מפני שלא יתפרסם עניניה אבל יאמרו מחמת הלולב שנטלו היום נטלו הערבה וג"כ לא שמנו אותה שתדחה שבת שבתוך החג שמא יאמרו כמו שערבה דוחה שבת כך ידחה הלולב וכבר ביארנו כי לולב אינו ניטל בשבת שבתוך החג אבל שמנו אותה שתדחה שבת כשתחול ביום השביעי כדי שיתפרסם זכרה ויודע שהיא חובה וכן אמרו כדי לפרסמה שהיא מה"ת ובכאן לא נחוש שמא יעבירנו ד' אמות ברה"ר לפי שענינה מסור לב"ד ושלוחי ב"ד בקיאין הם: