סוכה פרק ד משנה ד

מִצְוַת לוּלָב כֵּיצַד. יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חָג שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, מוֹלִיכִין אֶת לוּלְבֵיהֶן לְהַר הַבַּיִת, וְהַחַזָּנִין מְקַבְּלִין מֵהֶן וְסוֹדְרִין אוֹתָן עַל גַּב הָאִצְטַבָּא, וְהַזְּקֵנִים מַנִּיחִין אֶת שֶׁלָּהֶן בַּלִּשְׁכָּה. וּמְלַמְּדִים אוֹתָם לוֹמַר, כָּל מִי שֶׁמַּגִּיעַ לוּלָבִי בְיָדוֹ, הֲרֵי הוּא לוֹ בְמַתָּנָה. לְמָחָר מַשְׁכִּימִין וּבָאִין, וְהַחַזָּנִין זוֹרְקִין אוֹתָם לִפְנֵיהֶם. וְהֵן מְחַטְּפִין וּמַכִּין אִישׁ אֶת חֲבֵרוֹ. וּכְשֶׁרָאוּ בֵית דִּין שֶׁבָּאוּ לִידֵי סַכָּנָה, הִתְקִינוּ שֶׁיְּהֵא כָל אֶחָד וְאֶחָד נוֹטֵל בְּבֵיתוֹ:

ברטנורא

מוֹלִיכִין אֶת לוּלְבֵיהֶן לְהַר הַבַּיִת. יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁל חָג שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת מוֹלִיכִין אֶת לוּלְבֵיהֶן מֵעֶרֶב שַׁבָּת: הַחַזָּנִים. שַׁמָּשִׁים שֶׁהָיוּ שָׁם לְצָרְכֵי צִבּוּר: עַל גַּב הָאִצְטַבָּא. רְחָבָה שֶׁל הַר הַבַּיִת הָיְתָה מֻקֶּפֶת בְּאִצְטַבָּאוֹת לֵישֵׁב שָׁם, וּמְסֻכָּכוֹת לְמַעְלָה מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים: וְהַזְּקֵנִים. הַדּוֹאֲגִים שֶׁלֹּא יִדְחֲפוּם לְמָחָר כְּשֶׁיָּבֹאוּ לָקַחַת אִישׁ לוּלָבוֹ: וּמְלַמְּדִין. בֵּית דִּין אֶת כָּל הָעָם לוֹמַר, אִם יָבֹא לוּלָבִי אֶל יָד חֲבֵרִי הֲרֵי הוּא שֶׁלּוֹ בְּמַתָּנָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא אֶצְלוֹ לֹא גָּזוּל וְלֹא שָׁאוּל:

תוספות יום-טוב

ט מִצְוַת לוּלָב. פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י מִצְוַת לוּלָב בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת כֵּיצַד: י עַל גַּב. הָכִי גָּרְסִינַן, גַּב, כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא. דְּאִי עַל הַגַּג, הָיָה מִתְיַבֵּשׁ: יא וּמְלַמְּדִין. אֲבָל בְּמִשְׁנָה י"ג דְּפֶרֶק דִּלְעֵיל לֹא הֻצְרְכוּ לְלַמֵּד, דְּבִגְבוּלִין הָיָה כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי שָׁם [בְּאוֹת נ"ב], וְלֹא הָיָה הָעָם רַב. וּלְקַמָּן בְּמֻרְבִּיּוֹת נַמִּי לֹא הֻצְרְכוּ לְלַמֵּד מֵהַאי טַעֲמָא לְפֵרוּשׁ רַשִׁ"י שֶׁהָיוּ רַק כֹּהֲנִים. וּלְהָרַמְבַּ"ם וּלְהָרַ"ן הַיְנוּ טַעֲמָא דַּעֲרָבָה שְׁלוּחֵי בֵּית דִּין הֱבִיאוּם, וְאֵין אֶחָד מֵהֶן זוֹכֶה בָּהּ עַד לְמָחֳרָת. וְכֵן כָּתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת: