סוכה פרק ד משנה ו

כְּמַעֲשֵׂהוּ בְחֹל כָּךְ מַעֲשֵׂהוּ בְשַׁבָּת, אֶלָּא שֶׁהָיוּ מְלַקְּטִין אוֹתָן מֵעֶרֶב שַׁבָּת וּמַנִּיחִים אוֹתָן בְּגִיגִיּוֹת שֶׁל זָהָב, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכְמֹשׁוּ. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר, חֲרִיּוֹת שֶׁל דֶּקֶל הָיוּ מְבִיאִין, וְחוֹבְטִין אוֹתָן בַּקַּרְקַע בְּצִדֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְאוֹתוֹ הַיּוֹם נִקְרָא יוֹם חִבּוּט חֲרִיּוֹת:

ברטנורא

גִּיגִיּוֹת. כֵּלִים שֶׁל זָהָב מְלֵאִים מַיִם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכְמְשׁוּ עֲלֵיהֶן: חֲרִיּוֹת. עֲנָפִים שֶׁל דֶּקֶל הָיוּ מְבִיאִים בֵּין בְּחֹל בֵּין בַּשַּׁבָּת, וְלֹא עֲרָבָה, דִּכְתִיב כַּפּוֹת תְּמָרִים, שְׁתַּיִם הֵן, אַחַת לַלּוּלָב וְאַחַת לַמִּזְבֵּחַ ^כ. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא:

תוספות יום-טוב

כ וְרַבָּנָן כַּפֹּת כְּתִיב, בְּלֹא וָי"ו. גְּמָרָא: כא וְאוֹתוֹ כוּ'. אֵין לְפָרֵשׁ דְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא לֹא פָּלֵיג אֶלָּא בַּשְּׁבִיעִי, אֶלָּא אַכֻּלְּהוּ נַמִּי פָּלֵיג, דְּסָבַר חֲרִיּוֹת שֶׁל דֶּקֶל הָיוּ מְבִיאִין כָּל שִׁבְעָה וְלֹא עֲרָבָה וְכוּ' וּכְמוֹ רַבָּנָן דְּנָפְקוּ לְהוּ מֵהֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי דַּהֲוָה כָּל שִׁבְעָה, וְהָא דְּקָתָנֵי מַתְנִיתִין בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, לָאו דַּוְקָא יוֹם אֶחָד:

רמב"ם

כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת כו': ר' יוחנן אומר כפות תמרים אחת ללולב ואחת למזבח ואסור לאכול האתרוג בשביעי כי העיקר אצלנו כיון שנאסר מקצת היום נאסר כולו ולפיכך אמר התינוקות כי אינם מדקדקים באיסור והיתר. ואין הלכה כר' יוחנן בן ברוקא: