תענית פרק א משנה ב

אֵין שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים אֶלָּא סָמוּךְ לַגְּשָׁמִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה בְּיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַג, הָאַחֲרוֹן מַזְכִּיר, הָרִאשׁוֹן אֵינוֹ מַזְכִּיר. בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, הָרִאשׁוֹן מַזְכִּיר, הָאַחֲרוֹן אֵינוֹ מַזְכִּיר. עַד אֵימָתַי שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד שֶׁיַּעֲבֹר הַפָּסַח. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, עַד שֶׁיֵּצֵא נִיסָן, שֶׁנֶּאֱמַר (יואל ב) וַיּוֹרֶד לָכֶם גֶּשֶׁם, מוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ בָּרִאשׁוֹן:

ברטנורא

אֵין שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים. הַיְנוּ אֵין מַזְכִּירִין אֶת הַגְּשָׁמִים: אֶלָּא סָמוּךְ לַגְּשָׁמִים. דְּהַיְנוּ יוֹם שְׁמִינִי שֶׁל חָג, דְּמִן הֶחָג וְאֵילָךְ זְמַן גְּשָׁמִים הוּא. וּסְתָמָא כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ ^ז. פֵּרוּשׁ אַחֵר, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דִּפְלִיגֵי לְעֵיל בְּהַזְכָּרַת גְּשָׁמִים, מוֹדִים הֵם לְעִנְיַן שְׁאֵלָה דְּהַיְנוּ לוֹמַר וְתֵן טַל וּמָטָר, שֶׁאֵין שׁוֹאֲלִין אוֹתָן אֶלָּא סָמוּךְ לַגֶּשֶׁם, דְּהַיְנוּ בִּשְׁלִישִׁי בְּמַרְחֶשְׁוָן אוֹ בַשְּׁבִיעִי בּוֹ, כְּדִמְפָרְשֵׁי תַּנָּאֵי לְקַמָּן בְּמַתְנִיתִין: הָאַחֲרוֹן. הַמִּתְפַּלֵּל תְּפִלַּת מוּסָף ^ח מַזְכִּיר מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם: וְהָרִאשׁוֹן. הַמִּתְפַּלֵּל תְּפִלַּת שַׁחֲרִית אֵינוֹ מַזְכִּיר גֶּשֶׁם אֶלָּא טַל ^ט. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה. וְהָא דִתְנַן בְּסָמוּךְ רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד שֶׁיַּעֲבֹר הַפֶּסַח, וְהָכָא קָאָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח הָאַחֲרוֹן אֵינוֹ מַזְכִּיר, תְּרֵי תַּנָּאֵי נִינְהוּ וְאַלִּיבָּא דְרַבִּי יְהוּדָה:

תוספות יום-טוב

ז וְאִם כֵּן רַבִּי יְהוּדָה פָּלֵיג. וְכֵן הוּא בְּהֶדְיָא בַּגְּמָרָא: ח מִנְהָגָם הָיָה שֶׁהָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה בְּמוּסָף אֵינוֹ אוֹתוֹ שֶׁעוֹבֵר בְּשַׁחֲרִית. וּבַיְרוּשַׁלְמִי קָאָמַר אַמַּאי אֵינוֹ מַזְכִּיר מֵאוּרְתָא, פֵּרוּשׁ בִּתְפִלַּת עַרְבִית, וּמְשָׁנֵי דְּלֵית תַּמָּן כָּל עַמָּא, נִמְצָא זֶה מַזְכִּיר וְזֶה אֵינוֹ מַזְכִּיר, וְיִהְיֶה אֲגֻדּוֹת אֲגֻדּוֹת. וּפָרֵיךְ וְלִדְכְּרוּ בְּצַפְרָא, פֵּרוּשׁ בִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית, וּמְשָׁנֵי דַּהֲווֹ סָבְרֵי מַדְכְּרֵי לֵיהּ מֵאוּרְתָא וּלְשָׁנָה הַבָּאָה יַזְכִּירוּ גַּם מִבָּעֶרֶב: ט כֵּן כָּתַב הָרַמְבַּ"ם אֲבָל אוֹמֵר וּמוֹרִיד הַטַּל. וְזֶה כְּמִנְהַג בְּנֵי סְפָרַד שֶׁנּוֹהֲגִים לְהַזְכִּיר בִּימוֹת הַחַמָּה מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַטַּל: י אֵינוֹ כוּ'. יְרוּשַׁלְמִי, מַאי טַעֲמָא דְרַבִּי יְהוּדָה, כְּדֵי שֶׁיֵּצְאוּ הַמּוֹעֲדוֹת בַּטַּל, מִפְּנֵי שֶׁהַטַּל סִימָן יָפֶה לָעוֹלָם, וְיַזְכִּיר מִבָּעֶרֶב כוּ' כְּדִלְעֵיל: יא עַד שֶׁיַּעֲבֹר. אֶפְשָׁר לִי לוֹמַר שֶׁסּוֹבֵר דְּכֵיוָן דְּאֵין מַתְחִילִין לְהַזְכִּיר אֶלָּא בְּיוֹם טוֹב אַחֲרוֹן שֶׁל חָג, הָכִי נַמִּי אֵין פּוֹסְקִין אֶלָּא עַד שֶׁיַּעֲבֹר הַפֶּסַח, וְעוֹד שֶׁרְגִילִין לְהִתְאַחֵר בִּירוּשָׁלַיִם עַד שֶׁיַּעֲבֹר הַפֶּסַח וְאֵין כָּל כָּךְ עוֹבְרֵי דְרָכִים בְּחַג הַפֶּסַח שֶׁהַגְּשָׁמִים יַפְסִיקוּם, אֲבָל בִּימֵי הַסֻּכּוֹת סִימַן קְלָלָה הֵם: יב שֶׁנֶּאֱמַר כוּ'. וְאִינָךְ סְבִירָא לֵיהּ דְּאֵין לְמֵדִין מֵהָא דְּנִבֵּא לִשְׁעָתוֹ שֶׁהָיָה שְׁנַת רְעָבוֹן וַעֲצִירַת גְּשָׁמִים שֶׁבִּשֵּׂר לָהֶם שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁיָּצָא אֲדָר וְלֹא יָרְדוּ גְשָׁמִים שֶׁיֵּצְאוּ וְיִזְרְעוּ:

רמב"ם

אין שואלין את הגשמים אלא סמוך לגשמים כו': סמוך לגשמים היא תפלת מוסף של יום טוב האחרון של חג כמו שביאר רבי יהודה וביום טוב הראשון של פסח הראשון והוא המתפלל שחרית אומר מוריד הגשם והאחרון והוא המתפלל תפלת מוסף אינו זוכר גשם אבל אומר מוריד הטל. ובזמן הזה שאנו עושים שני ימים טובים מפני המנהג אומר מוריד הגשם במוסף יום טוב הראשון מן הימים האחרונים של חג רוצה לומר יום שמיני עצרת ויתמיד זה ביום השני ומה שאחריו והלכה כרבי יהודה: