תענית פרק א משנה ד

הִגִּיעַ שִׁבְעָה עָשָׂר בְּמַרְחֶשְׁוָן וְלֹא יָרְדוּ גְשָׁמִים, הִתְחִילוּ הַיְחִידִים מִתְעַנִּין שָׁלשׁ תַּעֲנִיּוֹת. אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין מִשֶּׁחֲשֵׁכָה, וּמֻתָּרִין בִּמְלָאכָה וּבִרְחִיצָה וּבְסִיכָה וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל וּבְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה:

ברטנורא

הִגִּיעַ שִׁבְעָה עָשָׂר בְּמַרְחֶשְׁוָן. וּכְבָר עָבְרוּ שְׁלֹשָׁה זְמַנִּים, שֶׁהֵן שְׁלִישִׁי בְּמַרְחֶשְׁוָן, וּשְׁבִיעִי, וְשִׁבְעָה עָשָׂר ^יז: הִתְחִילוּ הַיְחִידִים. תַּלְמִידֵי חֲכָמִים ^יח: שָׁלֹשׁ תַּעֲנִיּוֹת. שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי ^יט: אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים מִשֶּׁחֲשֵׁכָה. מֻתָּר לָהֶם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת כָּל לֵיל הַתַּעֲנִית עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר כָּל זְמַן שֶׁלֹּא יָשֵׁן. אֲבָל לְאַחַר שֶׁיָּשֵׁן שֵׁינַת קְבַע אָסוּר לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת אִם לֹא הִתְנָה מִתְּחִלָּה קֹדֶם שֶׁיָּשֵׁן. וְאִית דְּאָמְרֵי דַּאֲכִילָה בָּעֵי תְּנַאי, שְׁתִיָּה לֹא בָּעֵי תְּנַאי, דְּאֵין קֶבַע לִשְׁתִיָּה ^כ. וְהָכִי מִסְתַּבְּרָא:

תוספות יום-טוב

יז גְּמָרָא, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר: יח שֶׁמְּיֻחָדִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם. הָרֹא"שׁ. וּתְמֵהַנִי, דְּבַגְּמָרָא מַאן יְחִידִים אָמַר רַב הוּנָא רַבָּנָן, וּבָתַר הָכִי תָּנֵי אֵיזֶהוּ יָחִיד כוּ' כָּל שֶׁרָאוּי לְמַנּוֹתוֹ פַּרְנָס עַל הַצִּבּוּר, וְאֵיזֶהוּ תַּלְמִיד כָּל שֶׁשּׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ דְּבַר הֲלָכָה וְאוֹמֵר אֲפִלּוּ בְּמַסֶּכֶת כַּלָּה. עַד כָּאן. שְׁמַע מִנָּהּ דְּיָחִיד עָדִיף מִתַּלְמִיד כוּ', וְאִם כֵּן קָשֶׁה עַל הָרֹא"שׁ וְהָרַ"ב שֶׁכָּתְבוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים. אֶלָּא הֲוָה לְהוּ לְמִכְתָּב רַבָּנָן, אִי נַמִּי חֲכָמִים: יט וּבַגְּמָרָא, כְּמוֹ שֶׁאֵין גּוֹזְרִין תַּעֲנִית עַל הַצִּבּוּר לְכַתְּחִלָּה בַּחֲמִישִׁי, הוּא הַדִּין נַמִּי לִיחִידִים: כ כְּלוֹמַר שֶׁאֵין לָאָדָם קְבִיעַת זְמַן לְשֶׁיִּשְׁתֶּה בוֹ. וְאֵין לָשׁוֹן דְּהָכָא כְּלִישְׁנָא דִגְמָרָא אֵין קֶבַע לְשֵׁינָה [בְּפֶרֶק קַמָּא דְּסֻכָּה]:

רמב"ם

הגיע שבעה עשר במרחשון ולא ירדו גשמים כו': יחידים הם התלמידים חכמים ואלו התעניות שני וחמישי ושני: