תענית פרק א משנה ז

עָבְרוּ אֵלּוּ וְלֹא נַעֲנוּ, מְמַעֲטִין בְּמַשָּׂא וּמַתָּן, בְּבִנְיָן וּבִנְטִיעָה, בְּאֵרוּסִין וּבְנִשּׂוּאִין וּבִשְׁאֵלַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, כִּבְנֵי אָדָם הַנְּזוּפִין לַמָּקוֹם. הַיְחִידִים חוֹזְרִים וּמִתְעַנִּים עַד שֶׁיֵּצֵא נִיסָן. יָצָא נִיסָן וְלֹא יָרְדוּ גְשָׁמִים, סִימַן קְלָלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א יב) הֲלוֹא קְצִיר חִטִּים הַיּוֹם, וְגוֹ':

ברטנורא

בְּבִנְיָן וּבִנְטִיעָה. וְדַוְקָא בִּנְיָן שֶׁל שִׂמְחָה כְּגוֹן בֵּית חָתְנוּת לַעֲשׂוֹת בּוֹ חֻפָּתוֹ, וּנְטִיעָה שֶׁל שִׂמְחָה כְּגוֹן אִילָן גָּדוֹל הַמֵּסֵךְ עַל הָאָרֶץ לְטַיֵּל הַמְּלָכִים תַּחְתָּיו. אֲבָל בַּיִת לָדוּר בּוֹ וּנְטִיעַת אִילָן לְפֵרוֹתָיו מֻתָּר: יָצָא נִיסָן. הַגְּשָׁמִים סִימַן קְלָלָה כְּשֶׁלֹּא יָרְדוּ כְּלָל קֹדֶם [שֶׁיָּצָא] נִיסָן ^ל. וְכָל הַדִּינִים הַלָּלוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְכַיּוֹצֵא בָהּ, אֲבָל הָאִיִּים הָרְחוֹקִים שֶׁזְּמַן הַגְּשָׁמִים שֶׁלָּהֶם אֵינוֹ כִזְמַן הַגְּשָׁמִים שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כָּל אֶחָד וְאֶחָד שׁוֹאֵל הַגְּשָׁמִים בַּזְּמָן שֶׁהוּא צָרִיךְ לָהֶם, וְאִם עָבַר אוֹתוֹ הַזְּמָן הַיָּדוּעַ לָהֶן וְלֹא יָרְדוּ גְשָׁמִים, בֵּית דִּין שֶׁל אוֹתוֹ מָקוֹם גּוֹזְרִים תַּעֲנִיּוֹת עַל הַצִּבּוּר אַחַר שֶׁהִתְעַנּוּ הַיְחִידִים כַּסֵּדֶר הַשָּׁנוּי בְּמַתְנִיתִין:

תוספות יום-טוב

כו בְּמַשָּׂא וּמַתָּן. פֵּרוּשׁ שֶׁל שִׂמְחָה, דּוּמְיָא דְבִנְיָן וּנְטִיעָה. תּוֹסָפוֹת: כז בְּאֵרוּסִין כוּ'. רְצוֹנוֹ לוֹמַר שֶׁלֹּא יִהְיוּ שָׂשִׂים כְּלָל, וְחָמִיר מִתִּשְׁעָה בְּאָב שֶׁמְּאָרְסִין בּוֹ. תּוֹסָפוֹת: כח הַנְּזוּפִין. כְּמוֹ גְּעוּרִין, תַּרְגּוּם וַיִּגְעַר בּוֹ וְנָזַף בֵּיהּ. הָרַמְבַּ"ם: כט נִיסָן. שֶׁל תְּקוּפָה כְּשֶׁהִגִּיעַ הַשֶּׁמֶשׁ לִתְחִלַּת מַזַּל שׁוֹר. הָרַמְבַּ"ם. כְּלוֹמַר וְלֹא נִיסָן שֶׁל חֹדֶשׁ הַלְּבָנָה. וְהוּא מִירוּשַׁלְמִי: ל וּלְנֻסַּח אַחֵר [וְלֹא יָרְדוּ גְשָׁמִים] מַתְנִיתִין הָכִי קָאָמַר, יָצָא נִיסָן וְלֹא יָרְדוּ גְשָׁמִים, שׁוּב סִימַן קְלָלָה הֵם כוּ':

רמב"ם

עברו אלו ולא נענו ממעטין במשא ומתן כו': נזופין כמו גיעורין תרגם ויגער בו ונזף ביה [בראשית לז] ובנין ונטיעה האסורים באלו התעניות הוא בנין של שמחה ונטיעה של שמחה כמו הפתוחים והציורין כמו שעושין העשירים המאריכים בבנינם ונטיעת הבשמים והפרדסים שעושין המלכים. אבל בנין לדירה ונטיעה הנטועה לפירותי' ולחיות בשבחה אינו אסור ואין מבטלין אותה לעולם. וירידת הגשמים אחר ניסן סימן קללה הוא כשלא ירדו מתחילת השנה עד ניסן ובארץ ישראל או מקום שהוא כמוהו כמו שבארנו במה שקדם: