תענית פרק ב משנה א

תוספות יום-טוב

א דִּכְשֵׁם שֶׁאֵפֶר קָרוּי עָפָר דִּכְתִיב [בְּמִדְבָּר יט] מֵעֲפַר שְׂרֵפַת הַחַטָּאת, כָּךְ עָפָר קָרוּי אֵפֶר. רַשִׁ"י: ב וְאוֹתוֹ אֵפֶר הֲוֵי מֵעֶצֶם אָדָם, דּוּמְיָא דַעֲקֵידָה כוּ': ג וּבְרֹאשׁ כוּ'. דַּחֲשִׁיבוּתָא הוּא דְּיַהֲבִינַן בְּרֵישֵׁיהוּ דְנָשִׂיא וְאַב בֵּית דִּין בְּרֵישָׁא, דְּאָמְרֵי לְהוֹן אַתּוּן חָשְׁבִיתוּ לְמִבְעֵי לָן רַחֲמֵי אַכֻּלֵּי עַלְמָא. גְּמָרָא: ד דְּאִיכָּא עָגְמַת נֶפֶשׁ טְפֵי, וּמִפְּנֵי חֲשִׁיבוּתָם הֵם מִתְבַּיְּשִׁים מֵאֲחֵרִים, אֲבָל בְּנֵי אָדָם דְּלֹא חֲשִׁיבֵי לֹא מִתְבַּיְּשִׁים בִּנְתִינַת אֲחֵרִים וְסַגֵּי לְהוּ בִּנְתִינַת עַצְמָן. רַשִׁ"י: ה  הַזָּקֵן. וְהוּא חָכָם. לֹא הָיָה שָׁם זָקֵן חָכָם מַעֲמִידִין חָכָם כוּ'. גְּמָרָא: ו  כִּבּוּשִׁין. לְשׁוֹן עִצּוּר כְּמוֹ מַכְבֵּשׁ: ז  וּבַקַּבָּלָה. כָּל מָקוֹם שֶׁהַנָּבִיא מְצַוֶּה וּמוֹדִיעַ וּמַזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל קָרֵי לְהוּ קַבָּלָה. וּבְכָל מָקוֹם דְּלֹא אִתְפָּקֵיד נָבִיא כִּי הַאי וַיֵּרָא אֱלֹהִים שֶׁהוּא כִּמְסַפֵּר וְהוֹלֵךְ דְּיָלֵיף אַגַּב אוֹרְחָא מִלְּתָא, לֹא קָרִינַן לֵיהּ קַבָּלָה. רַשִׁ"י: