תענית פרק ב משנה ב

עָמְדוּ בִתְפִלָּה, מוֹרִידִין לִפְנֵי הַתֵּבָה זָקֵן וְרָגִיל, וְיֶשׁ לוֹ בָנִים, וּבֵיתוֹ רֵיקָם, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא לִבּוֹ שָׁלֵם בַּתְּפִלָּה, וְאוֹמֵר לִפְנֵיהֶם עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע בְּרָכוֹת, שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שֶׁבְּכָל יוֹם, וּמוֹסִיף עֲלֵיהֶן עוֹד שֵׁשׁ:

ברטנורא

וְרָגִיל. הַיּוֹדֵעַ סֵדֶר תְּפִלָּה ^ח: וְיֶשׁ לוֹ בָנִים וּבֵיתוֹ רֵיקָן. שֶׁאֵין בְּבֵיתוֹ בַּמֶּה לְפַרְנֵס אֶת בָּנָיו, וּמִתּוֹךְ שֶׁנַּפְשׁוֹ עֲגוּמָה עָלָיו מִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה. אִי נַמִּי בֵּיתוֹ רֵיקָן מִן הָעֲבֵרוֹת, שֶׁלֹּא יָצָא עָלָיו שֵׁם רַע בְּיַלְדוּתוֹ ^ט: וּמוֹסִיפִין עֲלֵיהֶם שֵׁשׁ. בֵּין גּוֹאֵל לְרוֹפֵא אוֹמֵר שֵׁשׁ בְּרָכוֹת הַלָּלוּ:

תוספות יום-טוב

ח לְשׁוֹן רַשִׁ"י, רָגִיל לְהִתְפַּלֵּל וּתְפִלָּתוֹ שְׁגוּרָה בְּפִיו וְלֹא יִטְעֶה, שֶׁכָּל חַזָּן שֶׁטּוֹעֶה סִימָן רַע לְשׁוֹלְחָיו [כְּדִתְנָן בְּסוֹף פֶּרֶק ה דְּבְּרָכוֹת]: ט וּלְשׁוֹן בֵּיתוֹ אֵינוֹ מְדֻקְדָּק. וְהָרַמְבַּ"ם כָּתַב וְלֹא יִהְיֶה בְּבָנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ וְכָל קְרוֹבָיו וְהַנִּלְוִים עָלָיו בַּעַל עֲבֵרָה, אֶלָּא יִהְיֶה בֵיתוֹ רֵיקָן מִן הָעֲבֵרוֹת וְלֹא יָצָא עָלָיו שֵׁם רַע בְּיַלְדוּתוֹ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

רמב"ם

עמדו בתפלה מורידין לפני התיבה זקן ורגיל כו': ביתו ריקן רוצה לומר ריקן ממזונות וריקן מעבירות. והאיש הראוי למנותו קודם לכל אדם הוא מי שהוא רגיל בתפלה ולדבר על ראש הקהל ואח"כ שיהיה זקן ויש לו נעימות קול וזה בכל שליח צבור. ומוסף עליו זה שמדבר בו בזה המקום שיהיה מטופל כלומר בעל בנים וביתו ריקן שלא יצא עליו שם רע בילדותו כדי שיתרצו אליו לבות בני אדם ויקבלו כולם דבריו ברצון. ואלו השש ברכות הם נאמרים אחר גואל ישראל וקודם רופא חולים: