תענית פרק ב משנה ג

וְאֵלּוּ הֵן, זִכְרוֹנוֹת, וְשׁוֹפָרוֹת, אֶל ה' בַּצָּרָתָה לִּי קָרָאתִי וַיַּעֲנֵנִי (תהילים ק״כ:א׳), אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים וְגוֹ' (שם קכא), מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה' (שם קל), תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף (שם קב). רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר זִכְרוֹנוֹת וְשׁוֹפָרוֹת, אֶלָּא אוֹמֵר תַּחְתֵּיהֶן, רָעָב כִּי יִהְיֶה בָאָרֶץ (מלכים א ח׳, ל"ז), דֶּבֶר כִּי יִהְיֶה וְגוֹ', אֲשֶׁר הָיָה דְבַר ה' אֶל יִרְמְיָהוּ עַל דִּבְרֵי הַבַּצָּרוֹת (ירמיה יד). וְאוֹמֵר חוֹתְמֵיהֶן:

ברטנורא

זִכְרוֹנוֹת וְשׁוֹפָרוֹת. כָּל הַפְּסוּקִים כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה: וְאוֹמֵר חוֹתְמֵיהֶן. אַחַר זִכְרוֹנוֹת חֲתִימַת זִכְרוֹנוֹת, וְאַחַר שׁוֹפָרוֹת חֲתִימַת שׁוֹפָרוֹת, וְכֵן אַחַר כֻּלָּם כְּדִמְפָרֵשׁ וְאָזֵיל:

תוספות יום-טוב

י זִכְרוֹנוֹת וְשׁוֹפָרוֹת. וּמַלְכוּיוֹת לֹא. וְהָא דְפֵרֵשׁ הָר"ב בְּפֶרֶק ד' דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה מִשְׁנָה ה' כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ שָׁם זִכְרוֹנוֹת יִהְיוּ מַלְכוּיוֹת עִמָּהֶן. יֵשׁ לוֹמַר לֹא בָא לְלַמֵּד אֶלָּא רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁל יוֹבֵל, דְּאֵין לְמֵדִין מִן הַכְּלָלוֹת, וְהַאי קְרָא דְּמִנֵּיהּ דָּרֵישׁ כְּתִיב בֵּיהּ וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם, וְרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִקְרָא יוֹם שִׂמְחָה, וְיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁל יוֹבֵל אִית בֵּיהּ חֵרוּת שֶׁהוּא וַדַּאי שִׂמְחַת לֵב: יא לֹא הָיָה צָרִיךְ כוּ'. שֶׁאֵין אוֹמְרִים זִכְרוֹנוֹת וְשׁוֹפָרוֹת אֶלָּא בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וּבַיּוֹבְלוֹת וּבִשְׁעַת מִלְחָמָה. גְּמָרָא. וְכִי תֵימָא דְּצָרִיךְ לְאוֹמְרָן דְּאִם לֹא כֵן בָּצִיר לְהוּ מִשֵּׁשׁ, לָכֵן נָקַט לִישָׁנָא דְּלֹא הָיָה צָרִיךְ. הָרַ"ן:

רמב"ם

אלו הן זכרונות ושופרות אל ה' בצרתה לי כו': הזכרונות והשופרות כמו שקדם זכרם בראש השנה (פ"ד הל' ז) ר"ל שלא יאמר זכרון של יחיד ולא זכרון של פורענות והלכה כרבי יהודה: