תענית פרק ב משנה ו

שָׁלשׁ תַּעֲנִיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, אַנְשֵׁי מִשְׁמָר מִתְעַנִּין וְלֹא מַשְׁלִימִין, וְאַנְשֵׁי בֵית אָב לֹא הָיוּ מִתְעַנִּין כְּלָל. שָׁלשׁ שְׁנִיּוֹת, אַנְשֵׁי מִשְׁמָר מִתְעַנִּין וּמַשְׁלִימִין, וְאַנְשֵׁי בֵית אָב מִתְעַנִּין וְלֹא מַשְׁלִימִין. שֶׁבַע אַחֲרוֹנוֹת, אֵלּוּ וָאֵלּוּ מִתְעַנִּין וּמַשְׁלִימִין, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, שָׁלשׁ תַּעֲנִיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, אֵלּוּ וָאֵלּוּ לֹא הָיוּ מִתְעַנִּין כְּלָל. שָׁלשׁ שְׁנִיּוֹת, אַנְשֵׁי מִשְׁמָר מִתְעַנִּין וְלֹא מַשְׁלִימִין, וְאַנְשֵׁי בֵית אָב לֹא הָיוּ מִתְעַנִּין כְּלָל. שֶׁבַע אַחֲרוֹנוֹת, אַנְשֵׁי מִשְׁמָר מִתְעַנִּין וּמַשְׁלִימִין, וְאַנְשֵׁי בֵית אָב מִתְעַנִּין וְלֹא מַשְׁלִימִין:

ברטנורא

אַנְשֵׁי מִשְׁמָר. עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִשְׁמְרוֹת כְּהֻנָּה הָיוּ, כָּל מִשְׁמָר עוֹבֵד בַּשַּׁבָּת שֶׁלּוֹ: אַנְשֵׁי בֵית אָב. הַמִּשְׁמָר מִתְחַלֵּק לְשִׁבְעָה בָתֵּי אָבוֹת כְּמִנְיַן יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ, כָּל אֶחָד עוֹבֵד יוֹמוֹ: מִתְעַנִּין וְלֹא מַשְׁלִימִין. שֶׁתַּעֲנִיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת אֵינָן חֲמוּרִין כָּל כָּךְ, וּלְפִיכָךְ אֵין מַשְׁלִימִין, שֶׁאִם תִּכְבַּד הָעֲבוֹדָה עַל אַנְשֵׁי בֵית אָב שֶׁהָיוּ עוֹבְדִין אוֹתוֹ הַיּוֹם יָבֹאוּ אֵלּוּ לְסַיְּעָן וִיהֵא בָהֶן כֹּחַ לַעֲבֹד:

רמב"ם

שלש תעניות הראשונות אנשי משמר מתענין כו': כבר קדם בסוף סוכה שמשמרות כהונה היו ארבעה ועשרים משמרות והיו עובדין משמר בכל שבוע על הסדר בכל משמר בתי אבות היו עובדין גם כן בתי אבות באותו משמר כל אחד ואחד יומו: ואמרו אנשי בית אב רוצה לומר כל הבית אב שהיתה עובדת אותו היום והיו מקילין עליהם בתענית מפני העבודה כדי שלא יחלשו גופם והלכה כחכמים: