תענית פרק ב משנה ט

אֵין גּוֹזְרִין תַּעֲנִית עַל הַצִּבּוּר בַּתְּחִלָּה בַּחֲמִישִׁי, שֶׁלֹּא לְהַפְקִיעַ הַשְּׁעָרִים, אֶלָּא שָׁלשׁ תַּעֲנִיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי, וְשָׁלשׁ שְׁנִיּוֹת חֲמִישִׁי שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כְּשֵׁם שֶׁאֵין הָרִאשׁוֹנוֹת בַּחֲמִישִׁי, כָּךְ לֹא שְׁנִיּוֹת וְלֹא אַחֲרוֹנוֹת:

ברטנורא

שֶׁלֹּא לְהַפְקִיעַ אֶת הַשְּׁעָרִים. כְּשֶׁרוֹאִין בַּעֲלֵי חֲנֻיּוֹת שֶׁקּוֹנִין לְמוֹצָאֵי חֲמִישִׁי שְׁתֵּי סְעֻדּוֹת כח גְּדוֹלוֹת, אַחַת לְלֵיל הַתַּעֲנִית וְאַחַת לַשַּׁבָּת, יִהְיוּ סְבוּרִין שֶׁבָּא רָעָב לָעוֹלָם, וּמְיַקְּרִין וּמַפְקִיעִין הַשַּׁעַר כט. אֲבָל מִשֶּׁהִתְחִילוּ לְהִתְעַנּוֹת בַּשֵּׁנִי, יוֹדְעִים שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא מִפְּנֵי הַתַּעֲנִית. פֵּרוּשׁ אַחֵר שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ אִם לֹא שֶׁרָאוּ בֵית דִּין שֶׁהָרָעָב בָּא, לֹא הָיוּ דוֹחֲקִים לִגְזֹר תַּעֲנִית עַתָּה סָמוּךְ לַשַּׁבָּת ל, וּמִפְּנֵי כֵן יְיַקְּרוּ וְיַפְקִיעוּ הַשַּׁעַר:

תוספות יום-טוב

כח וּבַטּוּר אִיתָא אַרְבַּע סְעֻדּוֹת, דְּשָׁלֹשׁ לַשַּׁבָּת. וְכָתַב הָרַ"ן וְאַף עַל גַּב דִּבְלֹא תַּעֲנִית צָרִיךְ פַּת לִסְעֻדַּת הַיּוֹם גַּם כֵּן, מִכָּל מָקוֹם מִפְּנֵי הַתַּעֲנִית מַרְבִּין לִקְנוֹת דְּבָרִים שֶׁחַיֵּי נֶפֶשׁ בָּהֶם: כט יֵשׁ לוֹמַר דְּחַיְשִׁינַן שֶׁמָּא בַּעֲלֵי הַחֲנֻיּוֹת לֹא יָשִׂימוּ לִבָּם לְכָךְ שֶׁמִּפְּנֵי הַתַּעֲנִית וְהַשַּׁבָּת הֵם קוֹנִים: ל שֶׁאֵין בִּיכֹלֶת דַּלַּת הָעָם לִקְנוֹת שְׁתֵּי סְעֻדּוֹת גְּדוֹלוֹת בְּיַחַד, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁצֹּרֶךְ גָּדוֹל לְמָטָר הוּא: לא לְהַפְקִיעַ. מְבַטֵּל שִׁעוּר מִדָּה הָרִאשׁוֹנָה וּמְמַעֲטָהּ. רַשִׁ"י: לב  וְלֹא אַחֲרוֹנוֹת. פֵּרוּשׁ הַתְחָלַת הָאַחֲרוֹנוֹת, אֲבָל כָּךְ סִדְרָן שֵׁנִי חֲמִישִׁי שֵׁנִי, חֲמִישִׁי שֵׁנִי חֲמִישִׁי שֵׁנִי. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

רמב"ם

אין גוזרין תענית על הצבור בתחילה בחמישי כו': להפקיע השערים ליקר שערי המזונות מפני שאומר דלת העם לולי הצורך הגדול למטר לא היו מתענין קודם השבת ואין הלכה כרבי יוסי:
לראש הדף גלול מסך