תענית פרק ג משנה ז

עַל אֵלּוּ מַתְרִיעִין בְּשַׁבָּת, עַל עִיר שֶׁהִקִּיפוּהָ גוֹיִם אוֹ נָהָר, וְעַל הַסְּפִינָה הַמִּטָּרֶפֶת בַּיָּם. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לְעֶזְרָה וְלֹא לִצְעָקָה. שִׁמְעוֹן הַתִּמְנִי אוֹמֵר, אַף עַל הַדֶּבֶר, וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים:

ברטנורא

הַמִּטָּרֶפֶת. מִתְחַבֶּטֶת וּמִשְׁתַּבֶּרֶת, כְּמוֹ בֵּיצָה הַטְּרוּפָה בִּקְעָרָה: לְעֶזְרָה. לְקַבֵּץ אֶת הָעָם שֶׁיָּבֹאוּ לַעֲזֹר וּלְהוֹשִׁיעַ. וַהֲלָכָה שֶׁאֵין תּוֹקְעִים עֲלֵיהֶם בַּשּׁוֹפָר אוֹ בַחֲצוֹצְרוֹת בַּשַּׁבָּת אֶלָּא אִם כֵּן הֻצְרְכוּ לִתְקֹעַ לְקַבֵּץ אֶת הָעָם, אֲבָל מִתְעַנִּים ^יז וְזוֹעֲקִים וּמִתְחַנְּנִים עֲלֵיהֶם בַּשַּׁבָּת: שִׁמְעוֹן הַתִּמְנִי. מִתִּמְנָת הָיָה: אַף עַל הַדֶּבֶר. מַתְרִיעִין בְּשַׁבָּת: וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים. לְהַתְרִיעַ עַל הַדֶּבֶר בְּשַׁבָּת. אֲבָל בְּחֹל מַתְרִיעִין ^יט:

תוספות יום-טוב

טו מַתְרִיעִין. בְּעַנֵּנוּ. רַשִׁ"י. וְכָתַב הָרַ"ן וְאַף עַל גַּב דְּכָל מַתְרִיעִין אַף תַּעֲנִית בְּמַשְׁמַע, הָכָא שָׁאנֵי שֶׁיָּדוּעַ שֶׁאָסוּר לְהִתְעַנּוֹת בְּשַׁבָּת, מִמֵּילָא דִּבְלֹא תַעֲנִית קָאָמַר: טז עַל עִיר. וְאַף בְּחֹל אֵין מִתְעַנִּין בָּעִיר עַצְמָהּ וְלֹא בִסְבִיבוֹתֶיהָ. וְטַעֲמָא כָּתַב הָרַמְבַּ"ן דְּכֵיוָן דְּמֵחֲמַת הַצָּרָה וְתֹקֶף בֶּהָלָתָהּ אִי אֶפְשָׁר לִבְנֵי הָעִיר לְהִתְעַנּוֹת, אַף סְבִיבוֹתֵיהֶן אֵין מִתְעַנִּין. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: יז הָרַמְבַּ"ם. וְהַטּוּר הִשְׁמִיט מִדִּבְרֵי הָרַמְבַּ"ם תֵּיבַת מִתְעַנִּין: יח וְלֹא לִצְעָקָה. שֶׁאֵין אָנוּ בְטוּחִים כָּל כָּךְ שֶׁתּוֹעִיל תְּפִלָּתֵנוּ לִצְעֹק עֲלֵיהֶם בְּשַׁבָּת. רַשִׁ"י: יט וְאִם כֵּן מַתְנִיתִין דַּוְקָא בִסְבִיבוֹתֶיהָ, וּכְרַבִּי עֲקִיבָא דְמִשְׁנָה ד'. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

רמב"ם

על אלו מתריעין בשבת על עיר שהקיפוה נכרים כו': רבי יוסי אומר שאין תוקעין שופר בשבת אלא כדי שיתקבצו העם להושיע אותה מדינה אבל לצעוק לשם ולהתענות לא. ואין הלכה כרבי יוסי למנוע מהם הצעקה בשבת אלא שצועקים ומתענין עליהם בשבת בלא תקיעה. ולא כר' שמעון התימני שאומר מתריעין על הדבר אבל הדין אצלנו אין מתריעין על הדבר כל עיקר אבל מתענין עליו בלבד ואותן שנפל בהם הדבר הם בלבד מתענין ומתריעין כמו שקדם: