תענית פרק ג משנה ט

הָיוּ מִתְעַנִּין וְיָרְדוּ לָהֶם גְּשָׁמִים קֹדֶם הָנֵץ הַחַמָּה, לֹא יַשְׁלִימוּ. לְאַחַר הָנֵץ הַחַמָּה, יַשְׁלִימוּ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, קֹדֶם חֲצוֹת לֹא יַשְׁלִימוּ, לְאַחַר חֲצוֹת יַשְׁלִימוּ. מַעֲשֶׂה שֶׁגָּזְרוּ תַעֲנִית בְּלוֹד, וְיָרְדוּ לָהֶם גְּשָׁמִים קֹדֶם חֲצוֹת. אָמַר לָהֶם רַבִּי טַרְפוֹן, צְאוּ וְאִכְלוּ וּשְׁתוּ וַעֲשׂוּ יוֹם טוֹב. וְיָצְאוּ וְאָכְלוּ וְשָׁתוּ וְעָשׂוּ יוֹם טוֹב, וּבָאוּ בֵּין הָעַרְבַּיִם וְקָרְאוּ הַלֵּל הַגָּדוֹל:

ברטנורא

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר קֹדֶם חֲצוֹת לֹא יַשְׁלִימוּ. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר: צְאוּ אִכְלוּ וּשְׁתוּ. וְלֹא אָמַר לָהֶן קִרְאוּ הַלֵּל הַגָּדוֹל תְּחִלָּה, שֶׁאֵין קוֹרִין הַלֵּל הַגָּדוֹל אֶלָּא בְּכֶרֶס מְלֵאָה וְנֶפֶשׁ שְׂבֵעָה:

תוספות יום-טוב

לא לֹא יַשְׁלִימוּ. דְּאַכַּתִּי לֹא חָל עֲלַיְיהוּ תַּעֲנִית כִּי נָחְתֵי גְשָׁמִים. רַשִׁ"י: לב קֹדֶם חֲצוֹת. דַּחֲצוֹת זְמַן אֲכִילָה הוּא, מֵחֲצוֹת וְאֵילָךְ חָל הַתַּעֲנִית, כֵּיוָן שֶׁלֹּא סָעֲדוּ בִּשְׁעַת סְעֻדָּה. רַשִׁ"י: לג הַלֵּל הַגָּדוֹל. הוֹדוּ לֵאלֹהֵי הָאֱלֹהִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ [תְּהִלִּים קלו]. וּמִשּׁוּם דִּכְתִיב בֵּיהּ נוֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר נָאֶה לְהֵאָמֵר עַל הַשֹּׂבַע, רַשִׁ"י. וְדֶרֶךְ שִׁיר הוּא שֶׁלֹּא נֶאֱמַר אֶלָּא עַל הַשֹּׂבַע, אֲבָל בִּפְסוּקֵי דְזִמְרָה אוֹמְרִים:

רמב"ם

היו מתענין וירדו להם גשמים קודם הנץ החמה כו': הלל הגדול הוא מהודו לה' כי טוב עד שיר המעלות ומה שחייבם שלא קראו הלל הגדול עד שאכלו ושתו כי העיקר אצלנו אין אומרים הלל הגדול אלא בנפש שביעה וכרס מלאה והלכה כרבי אלעזר: