בבא קמא פרק ג משנה ג

הַמּוֹצִיא אֶת תִּבְנוֹ וְאֶת קַשּׁוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים לִזְבָלִים, וְהֻזַּק בָּהֶן אַחֵר, חַיָּב בְּנִזְקוֹ, וְכָל הַקּוֹדֵם בָּהֶן זָכָה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, כָּל הַמְקַלְקְלִין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהִזִּיקוּ, חַיָּבִין לְשַׁלֵּם, וְכָל הַקּוֹדֵם בָּהֶן זָכָה. הַהוֹפֵךְ אֶת הַגָּלָל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְהֻזַּק בָּהֶן אַחֵר, חַיָּב בְּנִזְקוֹ:

ברטנורא

לִזְבָלִים. שֶׁיֵּרָקְבוּ הַתֶּבֶן וְהַקַּשׁ, וְנַעֲשִׂים זֶבֶל לְזַבֵּל שָׂדוֹת וּכְרָמִים: כָּל הַקּוֹדֵם בָּהֶן זָכָה. דְּקָנְסִינְהוּ רַבָּנָן: כָּל הַמְקַלְקְלִים בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. וַאֲפִלּוּ עוֹשִׂים בִּרְשׁוּת יג, כְּגוֹן בִּשְׁעַת הוֹצָאַת זְבָלִים. אִם הִזִּיקוּ חַיָּבִים: הַהוֹפֵךְ אֶת הַגָּלָל. צוֹאַת בָּקָר:

תוספות יום-טוב

יב  זָכָה. וְאַף עַל גַּב דִּכְהֶפְקֵר הֵם חַיָּב בְּנִזְקוֹ, דְּמַפְקִיר נְזָקָיו שֶׁלֹּא בְּאֹנֶס חַיָּב: יג וְקָשֶׁה דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אַדְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל דְּמִשְׁנָה ה' פֶּרֶק י' דְּבָבָא מְצִיעָא. וְשֶׁמָּא אֵין הָעִנְיָנִים שָׁוִים. תּוֹסָפוֹת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: יד  הַהוֹפֵךְ. מִדְּלֹא קָתָנֵי הַמַּגְבִּיהַּ שְׁמַע מִנַּהּ בִּלְמַטָּה מִשְּׁלֹשָׁה וּבְמִתְכַּוֵּן לִזְכּוֹת בּוֹ, דְּחַיָּב מִשּׁוּם מָמוֹנוֹ. אֲבָל אִם הִגְבִּיהַּ שְׁלֹשָׁה, דְּאִסְתַּלְקָא מַעֲשֶׂה רִאשׁוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן לִזְכּוֹת בּוֹ חַיָּב, דְּהָא קָיְמָא לָן מַפְקִיר נְזָקָיו שֶׁלֹּא בְּאֹנֶס חַיָּב. בַּגְּמָרָא: טו  חַיָּב. וְאִלּוּ כָּל הַקּוֹדֵם בָּהֶן זָכָה לֹא קָתָנֵי. דְּגָלָל דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ שֶׁבַח בִּרְשׁוּת הָרַבִּים הוּא, לֹא קָנְסוּ. גְּמָרָא. דְּמַאן דְּמַפֵּיק לְהוּ לְנַקּוֹת חֲצֵרוֹ הוּא דְּמַפֵּיק, וְלֹא עֲבֵיד לְשִׁהוּיֵי הָתָם. רַ"ן:

רמב"ם

המוציא את תבנו ואת קשו לרשות הרבים כו': זה שאמרנו כל הקודם בהם זכה בהם קנס. וגלל צואת הבקר ואפילו בשעת הוצאת זבלים אם הזיק חייב:
לראש הדף גלול מסך