בבא קמא פרק ג משנה ה

זֶה בָּא בְחָבִיתוֹ, וְזֶה בָּא בְקוֹרָתוֹ, נִשְׁבְּרָה כַדּוֹ שֶׁל זֶה בְּקוֹרָתוֹ שֶׁל זֶה, פָּטוּר, שֶׁלָּזֶה רְשׁוּת לְהַלֵּךְ וְלָזֶה רְשׁוּת לְהַלֵּךְ. הָיָה בַעַל קוֹרָה רִאשׁוֹן, וּבַעַל חָבִית אַחֲרוֹן, נִשְׁבְּרָה חָבִית בַּקּוֹרָה, פָּטוּר בַּעַל הַקּוֹרָה. וְאִם עָמַד בַּעַל הַקּוֹרָה, חַיָּב. וְאִם אָמַר לְבַעַל הֶחָבִית עֲמֹד, פָּטוּר. הָיָה בַעַל חָבִית רִאשׁוֹן וּבַעַל קוֹרָה אַחֲרוֹן, נִשְׁבְּרָה חָבִית בַּקּוֹרָה, חַיָּב. וְאִם עָמַד בַּעַל חָבִית, פָּטוּר. וְאִם אָמַר לְבַעַל קוֹרָה עֲמֹד, חַיָּב. וְכֵן זֶה בָא בְנֵרוֹ וְזֶה בְפִשְׁתָּנוֹ:

ברטנורא

הָיָה בַעַל קוֹרָה רִאשׁוֹן וְכוּ' פָּטוּר. שֶׁזֶּה מְהַלֵּךְ כְּדַרְכּוֹ וְזֶה מִהֵר לָלֶכֶת:

תוספות יום-טוב

יז וְזֶה כוּ'. וּפָגַע זֶה בָּזֶה. רַשִׁ"י: יח עָמַד. כְּגוֹן שֶׁלֹּא הֲוָה לֵיהּ לַעֲמֹד, וְהַיְנוּ שֶׁלֹּא עָמַד אֶלָּא לָנוּחַ. אֲבָל עָמַד לְתַקֵּן הַקּוֹרָה דְּאוֹרְחֵיהּ הוּא, פָּטוּר. דְּהָא בְּמִשְׁנָה ד' לְעֵיל לֹא מְחַיְּבִינַן לֵיהּ לַנִּתְקָל אֶלָּא כְּשֶׁהָיָה יָכוֹל לַעֲמֹד, שְׁמַע מִנַּהּ דְּכָל כִּי אוֹרְחֵיהּ לֹא הָוֵי פּוֹשֵׁעַ. גְּמָרָא: יט חַיָּב. וְלֹא אַתּוֹלָדָה דְּבוֹר מְחַיְּבִינַן לֵיהּ, דְּאִם כֵּן לֹא חַיָּב אַחָבִית, דְּבוֹר פָּטוּר בְּכֵלִים. אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מֻטָּל לָאָרֶץ וְלֹא שַׁלִּיט בְּגוּפֵיהּ, אֶלָּא קָאֵי אַנַּפְשֵׁיהּ, כְּמַאן דְּאַזְּקֵיהּ בַּיָּדַיִם דָּמֵי. נִמּוּקֵי יוֹסֵף: כ בְּנֵרוֹ כוּ'. יֵשׁ לוֹמַר דְּקָא מַשְׁמַע לָן דְּאַף דְּפִשְׁתָּן בְּהָרִיחוֹ הָאֵשׁ נִשְׂרַף וּבָרִי הֶזֵּקָא הֲוָה לֵיהּ לְבַעַל הַנֵּר לִזָּהֵר בְּיוֹתֵר וּלְעוֹלָם נְחַיְּבֵיהּ, קָא מַשְׁמַע לָן. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

רמב"ם

זה בא בחביתו וזה בא בקורתו נשברה כדו כו': עיקר הוא אצלנו כי מי שהוא רץ משנה הוא ואם הזיק שום אדם בעת מרוצתו חייב אא"כ אותה שעה הוא ערבי שבתות או ערבי ימים טובים לפי שבני אדם נחפזים ללכת בדבר מצוה. ומש"ה זו חסרה וראוי לומר כן אם היה א' רץ וא' מהלך בערבי שבתות וי"ט או שהיו שניהם רצים בשאר ימות השנה והזיקו זה את זה פטורין: