בבא קמא פרק ג משנה ז הַמְבַקֵּעַ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְהִזִּיק בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהִזִּיק בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְהִזִּיק בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד אַחֵר, חַיָּב: ברטנורא הַמְבַקֵּעַ. עֵצִים: וְהִזִּיק בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד. שֶׁל אֲחֵרִים: בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד. שֶׁלּוֹ: וְהִזִּיק בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד אַחֵר. שֶׁל אֲחֵרִים: חַיָּב. וְאַף עַל גַּב דְּבִרְשׁוּתֵיהּ קָעֲבֵיד וְלֹא שְׁכִיחֵי רַבִּים שָׁם דְּנֵימָא הֲוָה לֵיהּ לְעַיּוֹנֵי, אֲפִלּוּ הָכִי חַיָּב: תוספות יום-טוב כד וְהִזִּיק. שֶׁנִּתְּזָה חֲתִיכָה מִן הָעֵץ הַמִּתְבַּקֵּעַ אוֹ נָשַׁל הַבַּרְזֶל מִן הָעֵץ. נִמּוּקֵי יוֹסֵף: כה אַחֵר. בַּגְּמָרָא מַצְרְכִינַן לְהוּ. דְּאִי אַשְׁמְעִינַן מְבַקֵּעַ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְהִזִּיק בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, הֲוָה אֲמֵינָא מִשּׁוּם דַּהֲוָה לֵיהּ לְאַסּוֹקֵי אַדַּעְתֵּיהּ דְּאִי מָטְיָא בְּקַעַת הָתָם הָיָה מַזִּיק כֵּיוָן שֶׁרַבִּים מְצוּיִין שָׁם. אֲבָל כְּשֶׁמְּבַקֵּעַ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהִזִּיק בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד שֶׁאֵין רַבִּים שָׁם אֵימָא לֹא מִחַיַּב. וְאִי אַשְׁמְעִינַן מְבַקֵּעַ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, מִשּׁוּם דְּלֹא בִּרְשׁוּת קָא עֲבֵיד, דְּמַאן יָהֵיב לֵיהּ רְשׁוּתָא, אֲבָל מְבַקֵּעַ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד דְּבִרְשׁוּת קָא עֲבֵיד אֵימָא לֹא מִחַיַּב. וְאִי אַשְׁמְעִינַן הָנֵי תַּרְתֵּי, הָא מִשּׁוּם דִּשְׁכִיחֵי כוּ' וְהָא כוּ', אֲבָל כְּשֶׁמְּבַקֵּעַ וְהִזִּיק הַכֹּל בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד אֵימָא לֹא, צְרִיכָא. וְכָתַב הַנִּמּוּקֵי יוֹסֵף דְּלֹא זוֹ אַף זוֹ קָתָנֵי: כו חַיָּב. נֶזֶק שָׁלֵם. דְּכֹחוֹ הוּא וּכְגוּפוֹ דָּמֵי, וְקָיְמָא לָן אָדָם מוּעָד לְעוֹלָם. נִמּוּקֵי יוֹסֵף: רמב"ם המבקע ברשות הרבים והזיק ברה"י כו': הודיענו כי המבקע כשהזיק חייב בין שהוא ברשותו בין שהוא שלא ברשותו ובין שהזיק במקום שהרבים מצויין בו והוא רה"ר או במקום שאין הרבים מצויין בו והוא רה"י: