בבא קמא פרק ט משנה א

הַגּוֹזֵל עֵצִים, וַעֲשָׂאָן כֵּלִים, צֶמֶר, וַעֲשָׂאָן בְּגָדִים, מְשַׁלֵּם כִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה. גָּזַל פָּרָה מְעֻבֶּרֶת, וְיָלְדָה, רָחֵל טְעוּנָה, וּגְזָזָהּ, מְשַׁלֵּם דְּמֵי פָרָה הָעוֹמֶדֶת לֵילֵד, דְּמֵי רָחֵל הָעוֹמֶדֶת לִגָּזֵז. גָּזַל פָּרָה, וְנִתְעַבְּרָה אֶצְלוֹ וְיָלְדָה, רָחֵל, וְנִטְעֲנָה אֶצְלוֹ וּגְזָזָהּ, מְשַׁלֵּם כִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה. זֶה הַכְּלָל, כָּל הַגַּזְלָנִים מְשַׁלְּמִין כִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה:

ברטנורא

הַגּוֹזֵל. מְשַׁלֵּם כִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה. דְּמֵי עֵצִים וְצֶמֶר. וְאֵין חַיָּב לְהַחְזִיר לוֹ כֵּלִים ^ג, דְּקָנֵי בְּשִׁנּוּי: דְּמֵי רָחֵל הָעוֹמֶדֶת לִגָּזֵז. וְהָעֹדֶף שֶׁשָּׁוֶה יוֹתֵר הַוָּלָד וְהַגִּזָּה, שֶׁלּוֹ הוּא, דִּקְנַנְּהוּ בְּשִׁנּוּי ^ה: זֶה הַכְּלָל. לַאֲתוֹיֵי גָּנַב טָלֶה וְנַעֲשָׂה אַיִל, עֵגֶל וְנַעֲשָׂה שׁוֹר, וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ, שֶׁהוּא פָּטוּר מִתַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה ^ז, שֶׁכֵּיוָן שֶׁנַּעֲשָׂה שִׁנּוּי בְּיָדוֹ, קְנָאוֹ, וְשֶׁלּוֹ הוּא טוֹבֵחַ וְשֶׁלּוֹ הוּא מוֹכֵר:

תוספות יום-טוב

א עֵצִים כוּ'. מַסְּקִינַן בַּגְּמָרָא דְּדַוְקָא בְּשִׁנּוּי דְּלֹא הֲדַר לִבְרִיָּתוֹ כְּבַתְּחִלָּה. וּכְגוֹן שֶׁגָּזַל עֵצִים שֶׁאֵינָם מְשֻׁפִּין וַעֲשָׂאָן כֵּלִים בּוּכָאנֵי, דְּהַיְנוּ שִׁפָּן, דְּלֹא הֲדַר לִבְרִיָּתוֹ, וְנִשְׁתַּנָּה שְׁמוֹ שֶׁנִּקְרָא בּוּכָאנֵי. וְהַיְנוּ דִּתְנַן וַעֲשָׂאָן כֵּלִים: ב צֶמֶר כוּ'. הָכִי נַמִּי שֶׁגָּזַל צֶמֶר שֶׁאֵינוֹ טָווּי וְעָשָׂה מֵהֶן לְבָדִים, שֶׁאֵינוֹ חוֹזֵר לִבְרִיָּתוֹ לִהְיוֹת כָּל נִימָא וְנִימָא בִּפְנֵי עַצְמָהּ, וְנִשְׁתַּנָּה שְׁמוֹ שֶׁנִּקְרָא לֶבֶד. וְהַיְנוּ דִּתְנַן וַעֲשָׂאָן בְּגָדִים: ג כִּדְיָלֵיף לֵיהּ בַּגְּמָרָא דַּף ס"ז מִקְּרָא [עַיֵּן לְקַמָּן בְּאוֹת ל"ו]. רַשִׁ"י: ד הָעוֹמֶדֶת כוּ'. כְּלוֹמַר לַאֲפוֹקֵי שֶׁיָּשׁוּמוּ כְּאִלּוּ יָלְדָה, דְּהָא עַל יְדֵי הַלֵּידָה קְנָאָהּ. וְזֶה לְשׁוֹן הַתּוֹסָפוֹת, וְכָל שֶׁבַח שֶׁמִּשְּׁעַת גְּזֵלָה עַד שֶׁתֵּלֵד, לַגַּזְלָן. עַד כָּאן. וְטַעֲמָא, דִּלְעוֹלָם מְשַׁלֵּם כִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה, כִּדְכָיֵל בַּסֵּיפָא, וְקָאֵי אַכּוּלְּהוּ בָּבֵי דְּמַתְנִיתִין, וְלֹא אָזְלִינַן בָּתַר שְׁעַת קְנִיָּה, אֶלָּא מִשֶּׁקְּנָאָהּ חָזְרָה הַשּׁוּמָא לִשְׁעַת הַגְּזֵלָה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: ה רְצוֹנוֹ לוֹמַר דְּדַוְקָא הַוָּלָד וְהַגִּזָּה קוֹנֶה בְּשִׁנּוּי וּמְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהָיוּ דְּמֵיהֶם, וְהָעֹדֶף שֶׁשָּׁוֶה עַכְשָׁיו יוֹתֵר הוּא שֶׁלּוֹ. אֲבָל פָּרָה עַצְמָהּ חוֹזֶרֶת בְּעֵינָהּ. דְּלֵידָה וְגִזָּה לָאו שִׁנּוּי הוּא בְּגוּף הַפָּרָה כוּ'. נִמּוּקֵי יוֹסֵף. אֲבָל לְהָרֹא"שׁ, דְּמֵי פָּרָה מַמָּשׁ, דַּהֲוֵי שִׁנּוּי אַף לַפָּרָה עַצְמָהּ וּקְנָאָהּ בּוֹ: ו וְיָלְדָה. הוּא הַדִּין אֲפִלּוּ לֹא יָלְדָה, וְאַיְדֵי דְּנָסֵיב רֵישָׁא וְיָלְדָה, נָסֵיב נַמִּי סֵיפָא וְיָלְדָה. גְּמָרָא. וְאַף עַל גַּב דִּבְרֵישָׁא נַמִּי מְשַׁלֵּם כִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה, סֵיפָא הָא קָא מַשְׁמַע לָן דְּעִבּוּר וּטְעִינָה הָוֵי שִׁנּוּי כְּמוֹ לֵידָה. וְנִרְאֶה לִי דְּהָכִי נַמִּי דִּינָא דְּמַחֲזִיר הַפָּרָה לְפֵרוּשׁ הַנִּמּוּקֵי יוֹסֵף וּכְדִלְעֵיל. דְּמַאי שְׁנָא שִׁנּוּי הַמִּלּוּי אוֹ שִׁנּוּי הָרֵקוּת. וְקַשְׁיָא לִי, דְּלִתְנֵי נַמִּי בָּרֵישָׁא מְשַׁלֵּם כִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה. וְצָרִיךְ עִיּוּן. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: ז וְלֹא אָמְרִינַן דְּעַל כָּל פָּנִים יְשַׁלֵּם אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה כִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה, לְפִי דְּשֶׁלּוֹ הוּא טוֹבֵחַ כוּ'. וּמִמֵּילָא דְּמִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם הַכֶּפֶל אֶלָּא כִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה:

רמב"ם

הגוזל עצים ועשאן כלים צמר ועשאן בגדים כו': אמרו זה הכלל כל הגזלנים משלמים כשעת הגזלה ללמד כי מי שגנב בהמה קטנה וגדלה אצלו קנאה בשנוי ואם שחטה או מכרה אחר שגדלה שלו הוא זובח ושלו הוא מוכר ואינו חייב בתשלומי ארבעה וחמשה: