בבא מציעא פרק ב משנה ב

וְאֵלוּ חַיָּב לְהַכְרִיז, מָצָא פֵרוֹת בִּכְלִי אוֹ כְלִי כְּמוֹת שֶׁהוּא, מָעוֹת בְּכִיס אוֹ כִיס כְּמוֹת שֶׁהוּא, צִבּוּרֵי פֵרוֹת, צִבּוּרֵי מָעוֹת, שְׁלשָׁה מַטְבְּעוֹת זֶה עַל גַּב זֶה, כְּרִיכוֹת בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, וְכִכָּרוֹת שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, וְגִזֵּי צֶמֶר הַלְּקוּחוֹת מִבֵּית הָאֻמָּן, כַּדֵּי יַיִן וְכַדֵּי שֶׁמֶן, הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּב לְהַכְרִיז:

ברטנורא

בִּכְלִי. וּכְלִי יֵשׁ בּוֹ סִימָן: כְּמוֹת שֶׁהוּא. רֵיקָן: צִבּוּרֵי פֵרוֹת. סִימָנָן, מִנְיָן אוֹ מָקוֹם: שְׁלֹשָׁה מַטְבְּעוֹת זֶה עַל גַּב זֶה. אוֹ יוֹתֵר. וְהַמַּכְרִיז מַכְרִיז מַטְבְּעוֹת מָצָאתִי ^יא, וְזֶה בָּא וְאוֹמֵר כָּךְ וְכָךְ הָיוּ וְהָיוּ מֻנָּחִים זֶה עַל זֶה ^יב:

תוספות יום-טוב

יא דְּכָל מַה שֶּׁהַמּוֹצֵא יָכוֹל לְקָרֵב הַדָּבָר מְקָרֵב. וּמִשּׁוּם הָכִי מַכְרִיז טִבְעֵי כְּדֵי שֶׁיָּבִין הָאוֹבֵד שֶׁרַבִּים הָיוּ. נִמּוּקֵי יוֹסֵף: יב וְכֵן כָּתַב הַנִּמּוּקֵי יוֹסֵף כָּךְ כוּ' וּמֻנָּחִים כוּ'. וְקָשְׁיָא דְּהָא מִנְיָן לְחוּד הָוֵי סִימָן כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַ"ב בְּצִבּוּרֵי פֵרוֹת. וְהָרֹא"שׁ כָּתַב גַּם בְּכָאן דְּלֹא בָּעִינַן לְסִימָן אֶלָּא שֶׁיֹּאמַר הַמִּנְיָן, וְהָא דְּבָעִינַן כְּמִגְדָּל מִשּׁוּם דְּאִי לָאו הָכִי אָז תָּלִינַן דִּבְדֶרֶךְ נְפִילָה נָפַל וּמִתְיָאֵשׁ הָאוֹבֵד, כִּי לֹא יָכוֹל לִתֵּן סִימָן בְּמִנְיָנָן כוּ', וְצָרִיךְ לוֹמַר דִּתְרֵי אִתְרְמֵי וְנָפְלֵי, דְּאִם לֹא כֵן תְּרֵי נַמִּי יִתֵּן סִימָן מָקוֹם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: יג בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד. כְּגוֹן בְּשָׂדֶה זְרוּעָה שֶׁאֵין רֹב בְּנֵי אָדָם דּוֹרְכִין בָּהּ, וְיֵשׁ מִעוּט שֶׁהוֹלְכִין בָּהּ. רַשִׁ"י: יד חַיָּב כוּ'. לִכְאוֹרָה קָשֶׁה, הָא תָּנֵי לֵיהּ רֵישָׁא. אֲבָל בַּגְּמָרָא, דְּכַדֵּי יַיִן וְשֶׁמֶן רְגִילוּת הוּא דְּכֻלָּן שָׁוִין, וְכֵן הֵם מְלֵאִים, דְּאָז אֵין סִימָן לוֹמַר כַּמָּה יַיִן יֵשׁ בּוֹ. וְהָא דְּחַיָּב לְהַכְרִיז מַיְרֵי שֶׁרְשׁוּמִין הֵם וְיֵשׁ לְכָל בַּעַל הַבַּיִת רֹשֶׁם בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְקֹדֶם שֶׁנִּפְתְּחוּ הָאוֹצָרוֹת לִמְכֹּר הוּא דִתְנַן חַיָּב לְהַכְרִיז, דִּלְאַחַר שֶׁנִּפְתְּחוּ כוּ' בַּעַל הַבַּיִת אֶחָד מוֹכֵר לְהַרְבֵּה חֶנְוָנִים וְכֻלָּם רְשׁוּמִים בְּעִנְיָן אֶחָד לֹא הָוֵי רֹשֶׁם סִימָן:

רמב"ם

ואלו חייב להכריז מצא פירות בכלי כו': כלי כמות שהוא וכיס מעות כמות שהוא הוא שימצא אותם לבדם מבלי שום דבר בהם לפי שיוכלו הבעלים לתת בהם סימן: ושלשה מטבעות זה על זה או יותר מהם מורה שהונחו שם ביד ואפשר לבעליו שיתן בהם סימן ויאמר שהם מונחים זה על זה: