בבא מציעא פרק ב משנה ג

מָצָא אַחַר הַגַּפָּה אוֹ אַחַר הַגָּדֵר גּוֹזָלוֹת מְקֻשָּׁרִין, אוֹ בִשְׁבִילִין שֶׁבַּשָּׂדוֹת, הֲרֵי זֶה לֹא יִגַּע בָּהֶן. מָצָא כְלִי בָּאַשְׁפָּה, אִם מְכֻסֶּה, לֹא יִגַּע בּוֹ, אִם מְגֻלֶּה, נוֹטֵל וּמַכְרִיז. מָצָא בְגַל אוֹ בְכֹתֶל יָשָׁן, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. מָצָא בְכֹתֶל חָדָשׁ, מֵחֶצְיוֹ וְלַחוּץ, שֶׁלּוֹ, מֵחֶצְיוֹ וְלִפְנִים, שֶׁל בַּעַל הַבָּיִת. אִם הָיָה מַשְׂכִּירוֹ לַאֲחֵרִים, אֲפִלּוּ בְתוֹךְ הַבַּיִת, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ:

ברטנורא

אַחַר הַגַּפָּה. סְתִימַת כֹּתֶל שֶׁל עֵץ אוֹ שֶׁל קָנִים: גָּדֵר. שֶׁל אֲבָנִים: גּוֹזָלוֹת מְקֻשָּׁרִין. בְּכַנְפֵיהֶן. דְּכֻלֵּי עָלְמָא הָכִי מְקַטְּרֵי לְהוּ, וְקֶשֶׁר כָּזֶה לֹא הָוֵי סִימָן: לֹא יִגַּע בָּהֶן. דְּאָמְרִינַן הָנֵי אֱינַשׁ אַצְנְעִינְהוּ וְאִי שָׁקֵיל לְהוּ לֵית לְהוּ לְמָרַיְהוּ סִימָנָא בְּגַוַּיְהוּ ^טז. הִלְכָּךְ לְשָׁבְקִינְהוּ עַד דְּאָתֵי מָרַיְהוּ וְשָׁקֵיל לְהוּ: מְכֻסֶּה לֹא יִגַּע בּוֹ. דְּאֵין זֶה אֲבֵדָה שֶׁיְּהֵא מֻזְהָר עָלֶיהָ בְּלֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם, דְּמִשְׁתַּמֵּר הוּא: מָצָא בְגַל וּבְכֹתֶל יָשָׁן הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר לְבַעַל הַגַּל וּלְבַעַל הַכֹּתֶל שֶׁל אֱמוֹרִיִּים שֶׁהוֹרִישׁוּ אֲבוֹתֵינוּ הָיָה ^יז. וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיֶה בוֹ חֲלֻדָּה רַבָּה, שֶׁנִּכָּר שֶׁמִּזְּמַן הַרְבֵּה הָיָה טָמוּן שָׁם: מֵחֶצְיוֹ וְלַחוּץ. בְּאֶחָד מֵחֹרֵי כֹּתֶל הַסְּמוּכִים לִרְשׁוּת הָרַבִּים. אִם מְצָאָהּ מֵחֲצִי עָבְיוֹ שֶׁל כֹּתֶל וְלַחוּץ, שֶׁלּוֹ, דְּאָמְרִינַן אֶחָד מִבְּנֵי רְשׁוּת הָרַבִּים נְתָנּוֹ שָׁם וְשָׁכַח, וַחֲלֻדָּה שֶׁעָלָיו מוֹכַחַת שֶׁמִּזְּמַן הַרְבֵּה הָיָה שָׁם וּבְוַדַּאי נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים. וְדִין זֶה דַּוְקָא בִּלְשׁוֹן זָהָב וַחֲתִיכַת כֶּסֶף וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. אֲבָל אִם הָיָה כְּלִי וּבְתוֹכוֹ מָעוֹת, אִם פִּי הַכְּלִי לַחוּץ הֲרֵי הוּא שֶׁלּוֹ, וְאִם פִּי הַכְּלִי לִפְנִים הֲרֵי הוּא שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת: אֲפִלּוּ בְתוֹךְ הַבַּיִת הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. דְּלֹא יָדַע דְּמַאן נִינְהוּ, וּבְעָלָיו נוֹאֲשׁוּ:

תוספות יום-טוב

טו הַגַּפָּה. מָקוֹם שֶׁמִּשְׁתַּמֵּר קְצָת. אֲבָל מָקוֹם שֶׁאֵין מִשְׁתַּמֵּר כְּלָל וַדַּאי אֲבֵדָה הִיא וְנִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים, כֵּיוָן שֶׁאֵין בּוֹ סִימָן. וּבְמָקוֹם הַמִּשְׁתַּמֵּר אֲפִלּוּ יֵשׁ בּוֹ סִימָן לֹא יִגַּע בּוֹ, כִּדְמוּכַח מָצָא כְּלִי בָּאַשְׁפָּה כוּ' דְּמַיְרֵי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סִימָן, מִדְּקָאָמַר וְאִם מְגֻלֶּה נוֹטֵל וּמַכְרִיז. תּוֹסָפוֹת: טז וּמָקוֹם לֹא הָוֵי סִימָן, דְּמַיְרֵי בִּמְדַדִּין, וְאִיכָּא נַמִּי לְמֵימַר מֵעָלְמָא אָתוּ, וַהֲוָה לֵיהּ סָפֵק הִנּוּחַ. גְּמָרָא. וְכָתַב הַסְּמַ"ע דְּמַיְרֵי שֶׁאֵין שׁוֹבָךְ סָמוּךְ לָהּ בְּתוֹךְ חֲמִשִּׁים אַמָּה, דְּלֹא תִּקְשֶׁה מִמִּשְׁנָה ו' פֶּרֶק ב' דְּבָבָא בַּתְרָא: יז לִישְׁנָא דִּגְמָרָא. וְתַנָּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל קָאֵי, מִשּׁוּם הָכִי נָקֵיט אֱמוֹרִיִּים, וְהוּא הַדִּין שֶׁל שְׁאָר נָכְרִים בִּמְדִינָה וּמְדִינָה כוּ'. וְכָתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת וְאִם תֹּאמַר וְלִקְנֵי לוֹ חֲצֵרוֹ כוּ', וְיֵשׁ לוֹמַר דְּאֵין חָצֵר קוֹנָה בְּדָבָר שֶׁיָּכוֹל לִהְיוֹת שֶׁלֹּא יִמְצָאֶנּוּ לְעוֹלָם. וְעַיֵּן לְקַמָּן בְּסָמוּךְ וּבַמִּשְׁנָה דִּלְקַמָּן. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: יח חָדָשׁ. הַיְנוּ בְּכֹתֶל שֶׁיָּדוּעַ שֶׁאֲבוֹתָיו שֶׁל זֶה שֶׁהוּא עַתָּה שֶׁלּוֹ בְּנָאוּהוּ וְלֹא יָצָא מֵרְשׁוּתָם מֵעוֹלָם, אֶלָּא שֶׁהוּא וַאֲבוֹתָיו דָּרוּ בּוֹ מֵעוֹלָם. הָרֹא"שׁ: יט בַּעַל הַבָּיִת. לָאו מִשּׁוּם דְּתִקְנֶה לוֹ חֲצֵרוֹ הוּא, דְּאִם כֵּן אֲפִלּוּ מֵחֶצְיוֹ וְלָחוּץ, אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ"ם שֶׁאֵין הַדְּבָרִים אֲמוּרִים אֶלָּא כְּשֶׁטּוֹעֵן בַּעַל הַבַּיִת שֶׁהַמָּמוֹן שֶׁלּוֹ, אוֹ שֶׁהָיָה יוֹרֵשׁ, שֶׁאֲנָן טוֹעֲנִין לוֹ שֶׁמָּא שֶׁל אָבִיו הֵן, אֲבָל אִם הוֹדָה שֶׁהֵן מְצִיאָה הֲרֵי הֵן שֶׁל מוֹצֵא. עַד כָּאן. לְפִי שֶׁבָּא בַּחֲצֵרוֹ קֹדֶם יֵאוּשׁ, וְקַיְמָא לָן יֵאוּשׁ שֶׁלֹּא מִדַּעַת לֹא קָנָה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: כ בְּתוֹךְ וְכוּ'. מַיְרֵי שֶׁמָּצָא בְּזֶה הָעִנְיָן שֶׁנִּרְאֶה שֶׁהוּא אֲבֵדָה. תּוֹסָפוֹת: כא שֶׁלּוֹ. בַּגְּמָרָא, וְאַמַּאי, לֵיזֵל בָּתַר בַּתְרָא, מִי לֹא תְּנַן בִּשְׁקָלִים פֶּרֶק ז' מִשְׁנָה ב' דְּהֶעָשׂוּי לְהִתְכַּבֵּד אָזְלִינַן בָּתַר בַּתְרָא. וּמַסִּיק דְּבַתְרָא נָכְרִי הוּא. אִי נַמִּי כוּ':

רמב"ם

מצא אחר הגפה או אחר הגדר גוזלות כו': מצא בגל או בכותל ישן הרי אלו שלו כו': אי אפשר לו שיקח אלו הדברים הנזכרים לפי שיש לו לומר הבעלים הניחום לשם שיחזרו ויקחום ואם לקחום לא יהו להם בהם סימן שיתנו כדי שיחזרו להם מה שלהם ולפיכך לא יגע בהן: ואמרו מצא בגל או בכותל ישן ובלבד שיהיה אותו דבר בתוך הקרקע בעינן שיוכל לומר שטמנו מזמן מרובה אבל אם מצאו קרוב מן הקרקע או מפני הכותל דינו כדין הנמצא באשפה: ואמרו מחציו ולחוץ שלו הוא כשיהיה זה הדבר הטמון בכותל לשון זהב או חתיכת כסף או כיוצא בזה אבל אם היה כלי מלא זהב הולכים אחר פי הכלי אם הוא לחוץ זה הוא שלו אם הוא לפנים של בעל בית ולא נשגיח בחציו: