בבא מציעא פרק ב משנה ט

אֵיזוֹ הִיא אֲבֵדָה, מָצָא חֲמוֹר אוֹ פָרָה רוֹעִין בַּדֶּרֶךְ, אֵין זוֹ אֲבֵדָה. חֲמוֹר וְכֵלָיו הֲפוּכִין, פָּרָה רָצָה בֵּין הַכְּרָמִים, הֲרֵי זוֹ אֲבֵדָה. הֶחֱזִירָהּ וּבָרְחָה, הֶחֱזִירָהּ וּבָרְחָה, אֲפִילוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְעָמִים, חַיָּב לְהַחֲזִירָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כב) הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם. הָיָה בָטֵל מִסֶּלַע, לֹא יֹאמַר לוֹ תֶּן לִי סֶלַע, אֶלָּא נוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ כְּפוֹעֵל בָּטֵל. אִם יֵשׁ שָׁם בֵּית דִּין, מַתְנֶה בִּפְנֵי בֵית דִּין. אִם אֵין שָׁם בֵּית דִּין, בִּפְנֵי מִי יַתְנֶה, שֶׁלּוֹ קוֹדֵם:

ברטנורא

אֵיזוֹ הִיא אֲבֵדָה. שֶׁנִּכָּר בָּהּ שֶׁאֵין הַבְּעָלִים יוֹדְעִים שֶׁהִיא שָׁם: אֵין זוֹ אֲבֵדָה. וְאֵינוֹ חַיָּב לְהַחֲזִיר, שֶׁמִּדַּעַת הִנִּיחוּהָ שָׁם: רָצָה בֵּין הַכְּרָמִים. שֶׁמִּתְקַלְקְלִים רַגְלֶיהָ ^לה: הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם. הַתּוֹרָה רִבְּתָה הֲשָׁבוֹת הַרְבֵּה ^לז: לֹא יֹאמַר לוֹ תֶּן לִי סֶלַע. שֶׁזֶּה אוֹמֵר לוֹ, אִם עָשִׂיתָ מְלַאכְתְּךָ, הָיִיתָ מַרְבֶּה טֹרַח, עַכְשָׁיו לְפִי מַה שֶּׁטָּרַחְתָּ טֹל: כְּפוֹעֵל בָּטֵל. כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה לִטֹּל וְלִפְחֹת מִשְּׂכָרוֹ לִבָּטֵל מִמְּלָאכָה זוֹ כְּבֵדָה שֶׁהוּא עוֹסֵק בָּהּ וְלַעֲשׂוֹת בִּמְלָאכָה קַלָּה כָּזוֹ ^לח: אִם יֵשׁ שָׁם בֵּית דִּין. אִם אֵינוֹ רוֹצֶה לִבָּטֵל מִמְּלַאכְתּוֹ, שֶׁשְּׂכָרָהּ מְרֻבֶּה, מַה יַּעֲשֶׂה. אִם יֵשׁ שָׁם שְׁלֹשָׁה בְּנֵי אָדָם מַתְנֶה בִּפְנֵיהֶם וְאוֹמֵר, רְאוּ שֶׁאֲנִי מִשְׂתַּכֵּר כָּךְ וְכָךְ, וְאִי אֶפְשִׁי לִבָּטֵל לִטֹּל שָׂכָר מֻעָט, אִם תֹּאמְרוּ שֶׁאֶטֹּל שְׂכָרִי מִשָּׁלֵם, אֲטַפֵּל בַּהֲשָׁבַת אֲבֵדָה זוֹ: שֶׁלּוֹ קוֹדֵם. וּמַנִּיחַ אֶת הָאֲבֵדָה:

תוספות יום-טוב

לד רוֹעִין כוּ'. הָא רָצָה בַּדֶּרֶךְ לֹא פְּסִיקָא לַהּ. דְּאִי פָּנֶיהָ כְּלַפֵּי הָעִיר אֵין זוֹ אֲבֵדָה, וְאִי פָּנֶיהָ כְּלַפֵּי הַשָּׂדֶה הֲרֵי זוֹ אֲבֵדָה. וּלְפִיכָךְ מַפְלִיג בְּסֵיפָא בְּרָצָה בֵין הַכְּרָמִים בְּמִלְּתָא דִּפְסִיקָא. גְּמָרָא: לה אֲבָל רוֹעָה, לֹא. אֶלָּא אִם כֵּן הַכְּרָמִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁחַיָּב לְהָשִׁיבָהּ מִפְּנֵי אֲבֵדַת הַכֶּרֶם. גְּמָרָא: לו אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְעָמִים. וְלָאו דַּוְקָא. וּבַגְּמָרָא, אֲפִלּוּ מֵאָה פְעָמִים: לז וְהָרַמְבַּ"ם כָּתַב, הָשֵׁב מָקוֹר, וְיָדוּעַ כִּי הַמָּקוֹר נוֹפֵל עַל הַמְּעַט וְעַל הָרֹב כוּ' וּלְפִיכָךְ מוֹרֶה הָשֵׁב שֶׁחַיָּב לְהַחֲזִיר פְּעָמִים רַבּוֹת. כְּמוֹ כֵן הָקֵם כוּ' עָזֹב כוּ': לח כְּגוֹן שֶׁהָיָה עוֹסֵק בִּמְלָאכָה שֶׁהָיָה נוֹטֵל עָלֶיהָ אַרְבָּעָה דִּינָרִים, וּלְהַנִּיחָהּ וּלֵישֵׁב בָּטֵל הָיָה נוֹטֵל דִּינָר, וּלְהַנִּיחָהּ וּלְהִתְעַסֵּק בַּהֲשָׁבָתָהּ הָיָה נוֹטֵל שְׁנֵי דִּינָרִים, נוֹתְנִים לוֹ שְׁנֵי דִּינָרִים, אַף עַל פִּי שֶׁמַּגִּיעַ לוֹ דִּינָר בִּשְׂכַר הֲשָׁבָה, כֵּיוָן דְּלֹא חִיְּבַתּוֹ הַתּוֹרָה לְהָנִיחַ שֶׁלּוֹ וּלְהִתְעַסֵּק בַּהֲשָׁבָה, יָכוֹל לִטֹּל שְׂכַר הַהֲשָׁבָה. טוּר:

רמב"ם

איזו היא אבדה מצא חמור או פרה כו': כפועל בטל רצה לומר כפועל שבטל ממלאכתו שבטל *ומצא חמור ממנה. והשב מקור וידוע אצל כל בעלי לשון כי המקור נופל על המעט ועל הרוב תאמר שמרתי לפלוני שמור ותאמר שמרתי לפלוני ופלוני שמור ולפיכך מורה השב [תשיב] שחייב להחזיר פעמים רבות וכמו כן הקם תקים עמו שלח תשלח ועזוב תעזוב וזולתם מן המקראות: