בבא מציעא פרק ב משנה י

מְצָאָהּ בָּרֶפֶת, אֵינוֹ חַיָּב בָּהּ. בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, חַיָּב בָּהּ. וְאִם הָיְתָה בֵית הַקְּבָרוֹת, לֹא יִטַּמָּא לָהּ. אִם אָמַר לוֹ אָבִיו, הִטַּמֵּא, אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ, אַל תַּחֲזִיר, לֹא יִשְׁמַע לוֹ. פָּרַק וְטָעַן, פָּרַק וְטָעַן, אֲפִלּוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְעָמִים, חַיָּב, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג) עָזֹב תַּעֲזֹב. הָלַךְ וְיָשַׁב לוֹ וְאָמַר, הוֹאִיל וְעָלֶיךָ מִצְוָה, אִם רְצוֹנְךָ לִפְרֹק פְּרֹק, פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר, עִמּוֹ. אִם הָיָה זָקֵן אוֹ חוֹלֶה, חַיָּב. מִצְוָה מִן הַתּוֹרָה לִפְרֹק, אֲבָל לֹא לִטְעֹן. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אַף לִטְעֹן. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, אִם הָיָה עָלָיו יָתֵר עַל מַשָּׂאוֹ, אֵין זָקוּק לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, תַּחַת מַשָּׂאוֹ, מַשְּׂאוֹי שֶׁיָּכוֹל לַעֲמֹד בּוֹ:

ברטנורא

מְצָאָהּ בָּרֶפֶת. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ מִשְׁתַּמֶּרֶת בָּהּ, כְּגוֹן שֶׁאֵינָהּ נְעוּלָה ^לט: וְאִם הָיְתָה בְּבֵית הַקְּבָרוֹת. וְהוּא כֹּהֵן ^מא, לֹא יִטַּמָּא לָהּ. שֶׁהֲשָׁבַת אֲבֵדָה עֲשֵׂה, הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ ^מב, וּבְטֻמְאַת כֹּהֵן, עֲשֵׂה דִקְדֹשִׁים יִהְיוּ (וַיִּקְרָא כא) וְלֹא תַעֲשֶׂה דִּלְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו (שָׁם). וְאֵין עֲשֵׂה דוֹחֶה אֶת לֹא תַעֲשֶׂה וַעֲשֵׂה: אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ אַל תַּחֲזִיר. וְהָאֲבֵדָה בְּמָקוֹם שֶׁמִּצְוָה לְהַחֲזִיר, הֲרֵי זֶה לֹא יִשְׁמַע לוֹ. דִּכְתִיב (וַיִּקְרָא יט) אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ, שֶׁאִם אָבִיךָ אוֹמֵר לְךָ חַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת אַל תִּשְׁמַע לוֹ ^מד. וְכֵן בִּשְׁאָר כָּל הַמִּצְוֹת: הָלַךְ וְיָשַׁב לוֹ. בַּעַל הַחֲמוֹר: מִצְוָה מִן הַתּוֹרָה לִפְרֹק. בְּחִנָּם ^מו: אֲבָל לֹא לִטְעֹן. בְּחִנָּם. אֶלָּא בְּשָׂכָר: רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אַף לִטְעֹן. בְּחִנָּם. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר וְכוּ'. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי:

תוספות יום-טוב

לט וְגַם אֵינָהּ מַתְעָה הַבְּהֵמָה לְהַרְגִּילָהּ לִבְרֹחַ. בַּגְּמָרָא. וּפֵרֵשׁ הַטּוּר כְּגוֹן שֶׁאֵין לוֹ פְּתָחִים בְּכָל אַרְבַּע רוּחוֹתָיו: מ חַיָּב. כְּגוֹן שֶׁנִּכָּר בָּהּ שֶׁהִיא הוֹלֶכֶת תּוֹעָה. דְּהָא אָמְרִינַן לְעֵיל דְּדַוְקָא רָצָה בַדֶּרֶךְ וְאַפָּהּ לְגַבֵּי דַּבְרָא חַיָּב לְהַחֲזִיר. הָא לָאו הָכִי לֹא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: מא וְהָרַמְבַּ"ם כָּתַב אוֹ נָזִיר, דְּאִיכָּא גַּם כֵּן עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה. שֶׁנֶּאֱמַר בְּנָזִיר קָדוֹשׁ יִהְיֶה, וְנֶאֱמַר עַל נֶפֶשׁ מֵת לֹא יָבֹא: מב וְאַף עַל גַּב דְּלֹא תַעֲשֶׂה נַמִּי אִיכָּא, לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם, אֵין לֹא תַעֲשֶׂה מוֹעִיל לִדְחוֹת לֹא תַעֲשֶׂה, אֶלָּא עֲשֵׂה הוּא דְּקָא דָּחִי לֵיהּ. רַשִׁ"י. וְכֵן כָּתַב הָרִי"ף: מג אַל כוּ'. אֶלָּא עֲסֹק בְּדִבּוּרִי לְהָבִיא לִי גוֹזָלוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. הַמַּגִּיד מִשְׁנֶה: מד מֵאֲנִי ה' דְּסֵיפָא דִּקְרָא יָלֵיף, אַף עַל פִּי שֶׁאָמַרְתִּי לְךָ יְרָא אֶת אָבִיךָ, אֲנִי ה' אָדוֹן לִשְׁנֵיכֶם כוּ'. נִמּוּקֵי יוֹסֵף. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: מה חַיָּב. לִפְרֹק בְּעַצְמוֹ, וְלֹא יַטְרִיחַ לְבַעַל הַמַּשָּׂא שֶׁיִּפְרֹק עִמּוֹ. הָרַמְבַּ"ם: מו אֶלָּא אִם כֵּן הוּא עָסוּק בִּמְלָאכָה. וְדִינוֹ כְּמוֹ בַּהֲשָׁבַת אֲבֵדָה דִּלְעֵיל. הָרֹא"שׁ: מז רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. פְּלִיגֵי בִּדְרָשָׁא דִּקְרָא בַּגְּמָרָא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

רמב"ם

מצא ברפת אין חייב בה ברה"ר חייב בה כו': כבר ידעת כי פרישת הכהן או נזיר מן הטומאה היא עשה ולא תעשה נאמר בכהן וקדשתו ונאמר בנזיר קדוש הוא וזו מצות עשה ואמר בכהי לנפש לא יטמא ובנזיר כתיב ועל כל נפשות מת לא יבא ובחזרת האבדה עשה בלבד הוא שנאמר השב תשיבם לאחיך ומעיקרנו אין עשה דוחה לא תעשה ועשה ואמר רחמנא איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו כולן חייבין בכבודי ולכן אינו חייב בכבוד אב ואם אם אמרו לו לעבור על מצוה מן המצות. ומצוה מן התורה לפרוק בחנם ולטעון בשכר ור"ש אומר זה וזה בחנם ואין הלכה כר"ש ולא כרבי יוסי. ומן המבואר שמה שאמר זקן או חולה הוא שב לבעל המשא. ומה שאמר חייב רצה לומר כי הפוגע בו חייב שיפרוק המשא הוא לבדו ולא יטריח לבעל המשא שיפרוק עמו אם הוא חלש הגוף: