בבא מציעא פרק ג משנה ב

הַשּׂוֹכֵר פָּרָה מֵחֲבֵרוֹ וְהִשְׁאִילָהּ לְאַחֵר, וּמֵתָה כְדַרְכָּה, יִשָּׁבַע הַשּׂוֹכֵר שֶׁמֵּתָה כְדַרְכָּה, וְהַשּׁוֹאֵל יְשַׁלֵּם לַשּׂוֹכֵר. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, כֵּיצַד הַלָּה עוֹשֶׂה סְחוֹרָה בְּפָרָתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, אֶלָּא תַחֲזֹר פָּרָה לַבְּעָלִים:

ברטנורא

הַשּׂוֹכֵר פָּרָה מֵחֲבֵרוֹ. וְעָמַד שׂוֹכֵר וְהִשְׁאִילָהּ לְאַחֵר בִּרְשׁוּת הַמַּשְׂכִּיר. שֶׁאִם לֹא נָתַן לוֹ הַמַּשְׂכִּיר רְשׁוּת, הָא קָיְמָא לָן שׁוֹמֵר שֶׁמָּסַר לְשׁוֹמֵר חַיָּב: יִשָּׁבַע הַשּׂוֹכֵר. לַמַּשְׂכִּיר שֶׁמֵּתָה כְדַרְכָּהּ, וּפָטוּר. שֶׁהַשּׂוֹכֵר פָּטוּר מִן הָאֳנָסִין: וְהַשּׁוֹאֵל. שֶׁהוּא חַיָּב בָּאֳנָסִין, מְשַׁלֵּם לַשּׂוֹכֵר, בִּשְׁבוּעָה שֶׁהוּא נִשְׁבַּע לַמַּשְׂכִּיר: אָמַר רַבִּי יוֹסֵי כֵּיצַד הַלָּה עוֹשֶׂה סְחוֹרָה וְכוּ'. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי:

תוספות יום-טוב

ה וְהִשְׁאִילָהּ. לַעֲשׂוֹת בָּהּ יְמֵי שְׂכִירוּתוֹ. רַשִׁ"י: ו יְשַׁלֵּם לַשּׂוֹכֵר. וּבַגְּמָרָא, וְנֵימָא מַשְׂכִּיר לַשּׂוֹכֵר, דַּל אַנְתְּ וְדַל שְׁבוּעֲתָךְ, וַאֲנָא מִשְׁתָּעִינָא דִינָא בַּהֲדֵי שׁוֹאֵל. וּמְשָׁנֵי, מִי סָבַרְתָּ שׂוֹכֵר בִּשְׁבוּעָה הוּא דְּקָנֵי, מִשְּׁעַת מִיתָה הוּא דְּקָנֵי, וּשְׁבוּעָה לְהָפִיס דַּעְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י דְּמַה שֶּׁהוּא נִשְׁבַּע לַמַּשְׂכִּיר, לְהָפִיס דַּעְתּוֹ שֶׁלֹּא יֹאמַר פָּשַׁעְתָּ בָּהּ. וּמַה שֶּׁכָּתַב הָרַ"ב בִּשְׁבוּעָה כוּ', הָעְתַּק מִנֻּסְחָא מֻטְעֵית בְּרַשִׁ"י. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: ז כֵּיצַד כוּ'. טַעֲמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי מִשּׁוּם דְּחָשׁוּב שׂוֹכֵר כְּאִלּוּ הִשְׁאִילוֹ בִּשְׁלִיחוּת הַמַּשְׂכִּיר, הִלְכָּךְ דִּין הַמַּשְׂכִּיר עִם הַשּׁוֹאֵל. הָרֹא"שׁ:

רמב"ם

השוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר ומתה כו': עוד יתבאר בפרק אחרון משבועות שהנושא שכר והשוכר אינם חייבים כלום מן המיתה אבל ישבע שמתה כדרכה ושלא פשע בה ונפטר והשואל יתחייב לשלם הבהמה אם מתה ברשותו כפי מה שיתבאר עוד. וזה השוכר שנותן לו רשות בעל הפרה שישאילנה שאל"כ היה חייב לדברי הכל לפי שעיקר הוא אצלנו שומר שמסר לשומר חייב אלא אם יש עדים שלא פשע בה שומר שני כמו שנתבאר עוד והלכה כרבי יוסי: