בבא מציעא פרק ג משנה ג

אָמַר לִשְׁנַיִם, גָּזַלְתִּי לְאֶחָד מִכֶּם מָנֶה, וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה מִכֶּם, אוֹ, אָבִיו שֶׁל אֶחָד מִכֶּם הִפְקִיד לִי מָנֶה, וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה הוּא, נוֹתֵן לָזֶה מָנֶה וְלָזֶה מָנֶה, שֶׁהוֹדָה מִפִּי עַצְמוֹ:

ברטנורא

אָמַר לִשְׁנַיִם גָּזַלְתִּי לְאֶחָד מִכֶּם. וְהֵם אֵינָם תּוֹבְעִים לוֹ כְּלוּם, אֶלָּא הוּא בָּא לָצֵאת יְדֵי שָׁמַיִם: נוֹתֵן לָזֶה מָנֶה וְלָזֶה מָנֶה. אֲבָל שְׁנַיִם שֶׁתְּבָעוּהוּ וְהוֹדָה שֶׁגָּזַל לְאֶחָד מֵהֶם, יִשָּׁבַע ^ט כָּל אֶחָד מֵהֶם שֶׁלּוֹ גָּזַל, וְנוֹתֵן מָנֶה לָזֶה וּמָנֶה לָזֶה. קְנָס קְנָסוּהוּ חֲכָמִים מִפְּנֵי שֶׁעָבַר עַל לֹא תִגְזֹל. וְכֵן שְׁנַיִם שֶׁתָּבְעוּ לְאֶחָד, כָּל אֶחָד אוֹמֵר אָבִי הִפְקִיד ^י אֶצְלְךָ מָנֶה, וְהוּא אוֹמֵר אָבִיו שֶׁל אֶחָד מִכֶּם הִנִּיחַ לִי מָנֶה וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶהוּ, הֲרֵי כָּל אֶחָד מֵהֶם נִשְׁבַּע שֶׁאָבִיו הִנִּיחַ אֶצְלוֹ מָנֶה, וְנוֹתֵן מָנֶה לָזֶה וּמָנֶה לָזֶה, דְּאִיהוּ פָּשַׁע בְּנַפְשֵׁיהּ, דַּהֲוָה לֵיהּ לְמֵידַק וְלִזְכֹּר מִי הִנִּיחַ אֶצְלוֹ הַמָּנֶה:

תוספות יום-טוב

ח אָבִיו כוּ'. אֲבָל אֶחָד מִכֶּם הִפְקִיד כוּ' פָּטוּר, דְּהַמַּפְקִיד עַצְמוֹ הֲוָה לֵיהּ לְמֵידַק. הָרֹא"שׁ: ט שֶׁכְּלָל גָּדוֹל הוּא לְכָל הַנּוֹטְלִים שֶׁלֹּא כַדִּין שֶׁאֵין נוֹטְלִין אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה, כִּדְאִיתָא בִּשְׁבוּעוֹת דַּף מ"ח. נִמּוּקֵי יוֹסֵף: י מִשּׁוּם דְּמַתְנִיתִין תְּנַן אָבִיו נָקַט נַמִּי בְּתָבְעוּ אָבִי כוּ'. אֲבָל הוּא הַדִּין אִי תְּבָעוֹ כָּל אֶחָד וְאוֹמֵר אֲנִי הִפְקַדְתִּי. וְכֵן מַשְׁמַע בְּהָרַ"ב בְּמַתְנִיתִין דִּלְקַמָּן. וְלֹא דָּמֵי לְמִקָּח דְּפֶרֶק ט"ו דִּיבָמוֹת אוֹת כ"א, דְּהָתָם עוֹמֵד לְהִתְפָּרַע מִיָּד וְלֹא הֲוָה לֵיהּ לְמֵידַק. נִמּוּקֵי יוֹסֵף:

רמב"ם

אמר לשנים גזלתי לאחד מכם מנה ואיני יודע כו': זהו כשלא תבעוהו הם אלא שרצה לצאת י"ש אבל כשתבעוהו ואמר להם שגזל לאחד מהם ישבע כל אחד משניהם שהוא הנגזל ומשלם מנה לזה ומנה לזה וזהו קנס לפי שעבר על התורה וגזל וכן כשיאמר לו כל אחד מהם כי אביו הוא אותו שהפקיד אצלו ישבע כל אחד משניהם כי אביו היה המפקיד וישלם להם מנה מנה לפשיעתו שהיה לו לכתוב על אותו הממון זה הוא מופקד אצלו מפלוני: