בבא מציעא פרק ג משנה ד

שְׁנַיִם שֶׁהִפְקִידוּ אֵצֶל אֶחָד, זֶה מָנֶה וְזֶה מָאתַיִם, זֶה אוֹמֵר שֶׁלִּי מָאתָיִם וְזֶה אוֹמֵר שֶׁלִּי מָאתָיִם, נוֹתֵן לָזֶה מָנֶה וְלָזֶה מָנֶה, וְהַשְּׁאָר יְהֵא מֻנָּח עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אִם כֵּן מַה הִפְסִיד הָרַמַּאי. אֶלָּא הַכֹּל יְהֵא מֻנָּח עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ:

ברטנורא

שְׁנַיִם שֶׁהִפְקִידוּ אֵצֶל אֶחָד זֶה מָנֶה וְזֶה מָאתַיִם. כְּגוֹן דְּאַפְקִידוּ תַּרְוַיְהוּ כִּי הֲדָדֵי זֶה בִּפְנֵי זֶה ^יא: נוֹתֵן לָזֶה מָנֶה וְלָזֶה מָנֶה וְכוּ'. דְּאָמַר לְהוּ אַתּוּן לֹא קָפְדִיתוּ אַהֲדָדֵי, וְלֹא חֲשַׁדְתֶּם זֶה אֶת זֶה שֶׁמָּא חֲבֵרוֹ יִתְבַּע הַמָּאתַיִם. אֲנָא נַמִּי לֹא רְמַאי אַנַּפְשַׁאי לְמֵידַק הַמָּאתַיִם שֶׁל מִי הֵן. וְנַעֲשׂוּ כְּאִלּוּ הִנִּיחוּ כָּל הַשְּׁלֹשׁ מֵאוֹת בִּצְרוֹר אֶחָד, דְּלֹא הָוֵי לֵיהּ לְמֵידַק מַה יֵּשׁ לָזֶה בְתוֹכוֹ וּמַה יֵּשׁ לַחֲבֵרוֹ: מַה הִפְסִיד הָרַמַּאי. וּלְעוֹלָם לֹא יוֹדֶה עַל הָאֱמֶת:

תוספות יום-טוב

יא וּמִשּׁוּם הָכִי לֹא דָּמֵי לְמַה שֶּׁכָּתַב הָרַ"ב בְּמִשְׁנָה ז' פֶּרֶק י' דְּבָבָא קַמָּא, דִּבְטוֹעֲנוֹ שֶׁמָּא הִלְוִיתִיךָ חַיָּב לָצֵאת יְדֵי שָׁמַיִם. נִמּוּקֵי יוֹסֵף: יב וְהַשְּׁאָר כוּ'. וְאֵין לְהַקְשׁוֹת כֵּיוָן שֶׁכָּל אֶחָד תּוֹבֵעַ מָאתַיִם וְהוּא מוֹדֶה וַדַּאי מָנֶה, הֲוָה לֵיהּ כַּחֲמִשִּׁין יָדַעְנָא וַחֲמִשִּׁין לֹא יָדַעְנָא, דְּאָמְרִינַן מִשּׁוּם דְּאֵינוֹ יָכוֹל לִשָּׁבַע מְשַׁלֵּם. דְּהָתָם רְמָא רַחֲמָנָא שְׁבוּעָה עֲלֵיהּ שֶׁלֹּא יְעַכֵּב מָמוֹן חֲבֵרוֹ בִּרְשׁוּתוֹ. אֲבָל הָכָא הֲרֵי מוֹדֶה הַשְּׁלֹשׁ מֵאוֹת שֶׁתּוֹבְעִים בֵּין שְׁנֵיהֶם, וְאֵין הַכְּפִירָה וְהַהוֹדָאָה אֶלָּא בֵּין הַמַּפְקִידִין. נִמּוּקֵי יוֹסֵף:

רמב"ם

שנים שהפקידו אצל אחד זה מנה וזה מאתים כו': זה הדין הוא כשנתנו השלש מאות דינרין בכיס אחד לפי שיאמר להם כיון שראיתי שהיה ביניכם מן האחוה והנאמנות כל אחד מכם לחבירו עד שנתתם ממונכם ביחד בכיס אחד לא עלה על לבי לזכור למי הם המאה ולמי הם המאתים אבל אם נתן זה המאה וזה המאתים בשני כיסים וכל אחד משניהם טוען שהמאתים שלו ישבעו שניהם שבועת התורה ויתן מאתים לכל אחד משניהם לפי שפשע ולא כתב שם כל אחד ואחד מהם על כיסו כמו שקדם ואין הלכה כרבי יוסי: