בבא מציעא פרק ג משנה ז

הַמַּפְקִיד פֵּרוֹת אֵצֶל חֲבֵרוֹ, הֲרֵי זֶה יוֹצִיא לוֹ חֶסְרוֹנוֹת. לְחִטִּין וּלְאֹרֶז, תִּשְׁעָה חֲצָאֵי קַבִּין לְכוֹר, לִשְׂעֹרִין וּלְדֹחַן, תִּשְׁעָה קַבִּין לְכוֹר, לְכֻסְמִין וּלְזֶרַע פִּשְׁתָּן, שָׁלשׁ סְאִין לְכוֹר. הַכֹּל לְפִי הַמִּדָּה, הַכֹּל לְפִי הַזְּמָן. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי, וְכִי מָה אִכְפַּת לָהֶן לָעַכְבָּרִין, וַהֲלֹא אוֹכְלוֹת בֵּין מֵהַרְבֵּה וּבֵין מִקִּמְעָא. אֶלָּא אֵינוֹ מוֹצִיא לוֹ חֶסְרוֹנוֹת אֶלָּא לְכוֹר אֶחָד בִּלְבָד. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם הָיְתָה מִדָּה מְרֻבָּה, אֵינוֹ מוֹצִיא לוֹ חֶסְרוֹנוֹת, מִפְּנֵי שֶׁמּוֹתִירוֹת:

ברטנורא

הַמַּפְקִיד פֵּרוֹת אֵצֶל חֲבֵרוֹ. וְעֵרְבָן הַנִּפְקָד עִם פֵּרוֹתָיו וְהָיָה מִסְתַּפֵּק מֵהֶן וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ שִׁעוּר מַה שֶּׁאָכַל. כְּשֶׁבָּא לְהַחְזִירָן יוֹצִיא לוֹ חֶסְרוֹנוֹת, יִפְחֹת כַּמָּה הֵם רְגִילִים לַחְסֹר: תִּשְׁעָה חֲצָאֵי קַבִּין לְכוֹר. הַכּוֹר שְׁלֹשִׁים סְאִין, וְהַסְּאָה שִׁשָּׁה קַבִּין: הַכֹּל לְפִי הַמִּדָּה. כֵּן לְכָל כּוֹר וָכוֹר: הַכֹּל לְפִי הַזְּמָן. שֶׁהִנִּיחָם בְּיָדוֹ. לְכָל שָׁנָה וְשָׁנָה יְנַכֶּה לוֹ כָּךְ: מָה אִכְפַּת לְהוּ לָעַכְבָּרִים. כָּךְ אוֹכְלִים מִמִּדָּה מֻעֶטֶת כְּמוֹ מִמִּדָּה מְרֻבָּה. הִלְכָּךְ תִּשְׁעָה חֲצָאֵי קַבִּין לְשָׁנָה בֵין לְכוֹר בֵּין לָעֲשָׂרָה כוֹרִין: אִם הָיְתָה מִדָּה מְרֻבָּה. שֶׁהִפְקִיד אֶצְלוֹ הַרְבֵּה, מֵעֲשָׂרָה כוֹרִין וּלְמַעְלָה ^טז, לֹא יוֹצִיא לוֹ חֶסְרוֹנוֹת: מִפְּנֵי שֶׁהֵן מוֹתִירוֹת. שֶׁבִּימוֹת הַגֹּרֶן כְּשֶׁמַּפְקִידִים הַחִטִּים, יְבֵשִׁים, וּבִימוֹת הַגְּשָׁמִים כְּשֶׁמַּחְזִירָן, נוֹפְחוֹת. וּבַאֲכִילַת עַכְבָּרִים אֵינָן נֶחְסָרִין כָּל כָּךְ לְכָל כּוֹר וָכוֹר, דְּכֻלֵּי הַאי לֹא אָכְלֵי עַכְבָּרִים מֵעֲשָׂרָה כוֹרִין, הִלְכָּךְ נְפִיחָתוֹ מַשְׁלֶמֶת לְמַה שֶּׁעַכְבָּרִים אוֹכְלִים. וְאֵין הֲלָכָה לֹא כְרַבִּי יְהוּדָה וְלֹא כְרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. וְכָל הַשִּׁעוּרִים הַלָּלוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבִימֵי הַתַּנָּאִים. אֲבָל בִּשְׁאָר אֲרָצוֹת וּבַזְּמַנִּים הַלָּלוּ, הַכֹּל כְּפִי מַה שֶּׁרְגִילִים הַזְּרָעִים לְחַסֵּר בְּאוֹתָהּ מְדִינָה וּבְאוֹתוֹ זְמַן:

תוספות יום-טוב

טו וְכִי כוּ'. וְטַעֲמַיְהוּ דְּרַבָּנָן דְּהָנֵי עַכְבְּרֵי רְשִׁיעֵי נִינְהוּ. כַּד חָמְיָן עֲבוּר לֹא מִיסָּתַיְהוּ דְּאָכְלֵי אֶלָּא קָרְיָן לְחַבְרֵיהוֹן דְּאָכְלוּ עִמְּהוֹן. יְרוּשַׁלְמִי: טז כְּלוֹמַר מִדָּה מְרֻבָּה הַיְנוּ עֲשָׂרָה כוֹרִין:

רמב"ם

המפקיד פירות אצל חבירו הרי זה יוציא לו חסרונות כו': כבר בארנו במה שקדם מפירושינו כי הכור ל' סאה והסאה ששה קבין. ופירוש איכפת שאינו משים דעתו לרוב המדה או למיעוטה כשאכלו העכברים לא נוסיף ברוב המדה. ופירוש קמעא מעט ולזו המשנה תנאים. מהם שיערב הנפקד אלו הפירות עם פירותיו ואכל מן הכל ולא נודע שיעור מה שאכל אבל אם ייתד אותם הפירות אומרים לו הרי שלך לפניך וכמו כן אם ידע שיעור מה שאכל יחשב לו מן החסרון שיעור מה שראוי לו: ואמרו הכל לפי המדה והכל לפי הזמן שיחשב לכל כור מה שזכר מהחסרון בכל שנה. וזרע פשתן הנאמר כאן הוא בגבעוליו. ואורז הוא שיהיה מקולף וצריך שיחזיר לו בזמן שמדד לו בשעה שהפקיד אצלו לפי שבימות הגשמים יוסיף הדבר המדוד לרטיבת האויר ובימות החמה יחסר ואין הלכה כרבי יהודה ולא כרבי יוחנן בן נורי לפי שנתפזר ונאבד מוסיף על מה שאוכלין העכברים שזכר וזה הדין לא תקיש עליו לפי שהוא בארץ ידועה רצוני לומר ארץ ישראל ואמנם ידינו בזה הענין כפי הזרעים של אותה מדינה ואויר הידוע אצל הדרים בה מעניני חסרון הזרעים אצלם ודע זה: