בבא מציעא פרק ג משנה ט

הַמַּפְקִיד חָבִית אֵצֶל חֲבֵרוֹ, וְלֹא יִחֲדוּ לָהּ הַבְּעָלִים מָקוֹם, וְטִלְטְלָהּ וְנִשְׁבְּרָה, אִם מִתּוֹךְ יָדוֹ נִשְׁבְּרָה, לְצָרְכּוֹ, חַיָּב, לְצָרְכָּהּ, פָּטוּר. אִם מִשֶּׁהִנִּיחָהּ נִשְׁבְּרָה, בֵּין לְצָרְכּוֹ בֵּין לְצָרְכָּהּ, פָּטוּר. יִחֲדוּ לָהּ הַבְּעָלִים מָקוֹם, וְטִלְטְלָהּ וְנִשְׁבְּרָה, בֵּין מִתּוֹךְ יָדוֹ וּבֵין מִשֶּׁהִנִּיחָהּ, לְצָרְכּוֹ, חַיָּב, לְצָרְכָּהּ, פָּטוּר:

ברטנורא

לֹא יִחֲדוּ לָהּ הַבְּעָלִים מָקוֹם. בְּבֵית שׁוֹמֵר, לוֹמַר לוֹ זָוִית זוֹ הַשְׁאִילֵנִי: לְצָרְכּוֹ. לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ ^יט: לְצָרְכָּהּ. שֶׁהָיְתָה בְּמָקוֹם שֶׁקְּרוֹבָה לְהִשְׁתַּבֵּר: אִם מִשֶּׁהִנִּיחָהּ. שֶׁכִּלָּה תַשְׁמִישׁוֹ הִנִּיחָהּ בְּמָקוֹם מִשְׁתַּמֵּר. בֵּין שֶׁטִּלְטְלָהּ מִתְּחִלָּה לְצָרְכּוֹ, בֵּין שֶׁטִּלְטְלָהּ לְצָרְכָּהּ, פָּטוּר. דְּאָמְרִינַן מִשֶּׁהֶחְזִירָהּ הֲרֵי הִיא בִּרְשׁוּת הַבְּעָלִים כְּבַתְּחִלָּה, וְאֵינוֹ עָלֶיהָ אֶלָּא כְּשׁוֹמֵר חִנָּם וּפָטוּר עַל אָנְסֶיהָ, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הוֹדִיעַ לַבְּעָלִים לוֹמַר נְטַלְתִּיהָ וְהֶחְזַרְתִּיהָ. וְרֵישָׁא דְּמַתְנִיתִין רַבִּי יִשְׁמָעֵאל הִיא, דְּאָמַר בְּגוֹנֵב טָלֶה מִן הָעֵדֶר וְהֶחְזִירוֹ לִמְקוֹמוֹ שֶׁהוּא פָטוּר דְּלֹא בָּעִינַן דַּעַת בַּעֲלִים ^כ. וְהַאי דְקָתָנֵי לֹא יִחֲדוּ לָהּ הַבְּעָלִים מָקוֹם, לֹא מִבַּעְיָא קָאָמַר, לֹא מִבַּעְיָא יִחֲדוּ לָהּ הַבְּעָלִים מָקוֹם וְהֶחְזִירָהּ לִמְקוֹמָהּ לְאַחַר שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ לְצָרְכּוֹ שֶׁהוּא פָטוּר, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הוֹדִיעַ לַבְּעָלִים, שֶׁהֲרֵי הֶחְזִירָהּ לַמָּקוֹם הַמְּיֻחָד לָהּ, אֶלָּא אֲפִלּוּ לֹא יִחֲדוּ לָהּ הַבְּעָלִים מָקוֹם, דְּלָאו לְמָקוֹם מְיֻחָד לָהּ הֶחְזִירָהּ, פָּטוּר, הוֹאִיל וְהֶחְזִירָהּ לְמָקוֹם מִשְׁתַּמֵּר, דְּלֹא בָּעִינַן דַּעַת בְּעָלִים: וּבֵין מִשֶּׁהִנִּיחָהּ לְצָרְכּוֹ חַיָּב. סֵיפָא זוֹ אֲתָאן לְרַבִּי עֲקִיבָא דְּאָמַר בְּגוֹנֵב טָלֶה מִן הָעֵדֶר וְהֶחְזִירוֹ לִמְקוֹמוֹ וְנֶאֱנַס, לְעוֹלָם הוּא חַיָּב, עַד שֶׁיּוֹדִיעַ לַבְּעָלִים שֶׁגָּנַב וְהֶחְזִיר ^כא. וְהָכָא נַמִּי לְאַחַר שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ לְצָרְכּוֹ וְנַעֲשָׂה גַזְלָן עָלֶיהָ, אַף עַל פִּי שֶׁהִנִּיחָהּ בְּמָקוֹם הַמִּשְׁתַּמֵּר, חַיָּב. וְהַאי דְקָתָנֵי בַּסֵּיפָא יִחֲדוּ לָהּ הַבְּעָלִים מָקוֹם, לֹא מִבַּעְיָא קָאָמַר, לֹא מִבַּעְיָא לֹא יִחֲדוּ שֶׁהוּא חַיָּב מִשֶּׁהִנִּיחָהּ לְאַחַר שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ לְצָרְכּוֹ, דְּהָא לֹא הִנִּיחָהּ בְּמָקוֹם הַמְּיֻחָד לָהּ, אֶלָּא אֲפִלּוּ יִחֲדוּ לָהּ מָקוֹם, שֶׁחָזַר וְהִנִּיחָהּ בִּמְקוֹמָהּ, חַיָּב, דְּבָעִינַן דַּעַת בְּעָלִים. וְרֵישָׁא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְסֵיפָא רַבִּי עֲקִיבָא. וְהָכִי מוֹקְמִינַן לָהּ בַּגְּמָרָא:

תוספות יום-טוב

יט כְּגוֹן לַעֲלוֹת עָלֶיהָ כְּדֶרֶךְ סֻלָּם לִטֹּל גּוֹזָלוֹת מִקֵּן גָּבוֹהַּ, וַאֲפִלּוּ הָכִי הָוֵי גְזֵלָה לְמֵיקָם בִּרְשׁוּתֵיהּ עַד דַּעֲבֵיד הֲשָׁבָה, דְּקָסָבַר שׁוֹאֵל שֶׁלֹּא מִדַּעַת גַּזְלָן הוּא. וּלְהִשְׁתַּמֵּשׁ הַיְנוּ וְנִשְׁתַּמֵּשׁ. גְּמָרָא: כ לָאו הַיְנוּ דְּמִשְׁנָה ח' פֶּרֶק י' דְּבָבָא קַמָּא, דְּהָתָם בְּבַעֲלֵי חַיִּים כוּ' וּצְרִיכָה שְׁמִירָה יוֹתֵר, וְהָכָא בְּרוֹעֶה שֶׁשּׁוֹמֵר בִּרְשׁוּתוֹ וְגָנַב מֵרְשׁוּת עַצְמוֹ הוּא. וּסְבִירָא לֵיהּ לְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל דְּלֹא בָּעִינַן דַּעַת בְּעָלִים, דַּעֲדַיִן שׁוֹמֵר הוּא עָלָיו, וְסַגִּי בְּדַעְתֵּיהּ. גְּמָרָא: כא דְּכֵיוָן שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ לְצָרְכּוֹ כָּלְתָה לוֹ שְׁמִירָתוֹ, שֶׁלֹּא הָיוּ רוֹצִין הַבְּעָלִים שֶׁיִּהְיֶה עוֹד שׁוֹמֵר עֲלֵיהֶן, וְלֹא הַוְיָא חֲזָרָה כְּלָל. רַשִׁ"י:

רמב"ם

המפקיד חבית אצל חבירו ולא יחדו לה כו': תחלת משנה זו היא לרבי ישמעאל שאומר לא בעינן דעת בעלים וכבר נתבאר דעתו בסוף קמא ולפיכך הוא אומר משהניחה בין לצרכה בין לצרכו פטור וסיפא לרבי עקיבא שאומר דעת בעלים בעינן וכבר קדם לך דעתו בזה לשם ולפיכך הוא אומר משהניח לצרכו חייב לצרכה פטור וכבר נודע שהלכה כר"ע ולפיכך בשתי ההלכות לצרכו חייב לצרכה פטור לפי שאנו צריכים דעת בעלים ואע"פ שהחזירה למקומה: