בבא מציעא פרק ג משנה י

הַמַּפְקִיד מָעוֹת אֵצֶל חֲבֵרוֹ, צְרָרָן וְהִפְשִׁילָן לַאֲחוֹרָיו, אוֹ שֶׁמְּסָרָן לִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ הַקְּטַנִּים, וְנָעַל בִּפְנֵיהֶם שֶׁלֹּא כָרָאוּי, חַיָּב, שֶׁלֹּא שָׁמַר כְּדֶרֶךְ הַשּׁוֹמְרִים. וְאִם שָׁמַר כְּדֶרֶךְ הַשּׁוֹמְרִים, פָּטוּר:

ברטנורא

צְרָרָן. בְּסוּדָרוֹ: וְהִפְשִׁילָן לַאֲחוֹרָיו. אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁמִירָה מְעֻלָּה הִיא, חַיָּב, שֶׁהַמּוֹלִיךְ מָעוֹת שֶׁל פִּקָּדוֹן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם אֵין לָהֶם שְׁמִירָה אֶלָּא בְּיָדוֹ, דִּכְתִיב (דְּבָרִים יד) וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף בְּיָדְךָ, אַף עַל פִּי שֶׁצְּרוּרִים הֵם, יִהְיוּ בְּיָדְךָ. וְאִם בַּבַּיִת הוּא, אֵין לָהֶם שְׁמִירָה אֶלָּא בַּקַּרְקַע ^כב, וּבַכֹּתֶל, בְּטֶפַח הַסָּמוּךְ לַתִּקְרָה אוֹ בְּטֶפַח הַסָּמוּךְ לָאָרֶץ. שֶׁאֵין דֶּרֶךְ הַגַּנָּבִים לְחַפֵּשׂ שָׁם. וְאִם שָׁמַר בְּעִנְיָן אַחֵר, פּוֹשֵׁעַ הָוֵי וְחַיָּב. אֶלָּא אִם כֵּן הִתְנָה מִתְּחִלָּה עִם הַמַּפְקִיד שֶׁעַל מְנָת כֵּן הוּא מְקַבֵּל הַפִּקָּדוֹן, שֶׁלֹּא יִתְחַיֵּב בְּכָל הַשְּׁמִירוֹת הַלָּלוּ: לִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ הַקְּטַנִּים. אֲבָל לַגְּדוֹלִים, נִשְׁבָּעִים הֵם ^כג שֶׁשָּׁמְרוּ כְּדֶרֶךְ הַשּׁוֹמְרִים, וּפָטוּר. וְלֹא אָמְרִינַן בְּהָא שׁוֹמֵר שֶׁמָּסַר לְשׁוֹמֵר חַיָּב, שֶׁדֶּרֶךְ הָאָדָם לְהַפְקִיד מַה שֶּׁהֻפְקַד בְּיָדוֹ, בְּיַד אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו. וְכָל הַמַּפְקִיד, עַל דַּעַת שֶׁיִּתְּנֵם הַנִּפְקָד בְּיַד אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו הוּא מַפְקִיד:

תוספות יום-טוב

כב וּתְמִיהָנִי דְּהָא תְּנַן וְנָעַל בִּפְנֵיהֶם שֶׁלֹּא כָרָאוּי חַיָּב, מַשְׁמַע הָא כָּרָאוּי פָטוּר. וְהַנִמּוּקֵי יוֹסֵף כָּתַב דְּהָא דְּאָמְרִינַן דְּדַוְקָא בַּקַּרְקַע. דַּוְקָא לְהָנֵי דָּרֵי וּבְהַנְהוּ אַתְרֵי דִּשְׁכִיחֵי גַּנָּבֵי. וְכֵן מַשְׁמַע בַּגְּמָרָא. וְכֵן הוּא בְּהֶדְיָא בַּיְרוּשַׁלְמִי, נָעַל כָּרָאוּי כוּ' פָּטוּר: כג אַחַר שֶׁיִּשָּׁבַע הַנִּפְקָד שְׁבוּעַת הַתּוֹרָה שֶׁנָּתַן אוֹתוֹ הַדָּבָר לָהֶם. הָרַמְבַּ"ם: כד וְנָעַל. לֹא קָאֵי אַמְּסָרָן כוּ' אֶלָּא בְּהִנִּיחָן בְּבֵיתוֹ וּבְתֵבָתוֹ אַיְרֵי:

רמב"ם

המפקיד מעות אצל חבירו צררן והפשילן כו': כספים בעין אין להם שמירה מעולה אלא הטמנה בקרקע או בכותל בתוך טפח הסמוך לתקרה או סמוך לקרקע וכל מה שזולת זה הוא פושע ולא שמר כדרך השומרין וחייב לשלם עד שיפרש עליו וכמו כן אם נתן הכספים במלבושו שעושין בו כעין כיס או שקשר אותן בסדינו או על בטנו בכל אלה פושע אלא אם יתפשם בידו שנאמר וצרת הכםף בידך אלא אם יפרש על בעל הממון ואם הפקיד אצלו ערב שבת ולא היה לו פנאי לטמנם יטמין במוצאי שבת מיד ואם אבדו ביום השבת אינו חייב כלום: ומן העקרים שלנו כל המפקיד על דעת אשתו ובניו של בעל הבית הוא מפקיד ולפיכך אם נתן הפקדון לבניו הגדולים אינו חייב לשלם. אלא ישבע שבועת התורה שנתן אותו הדבר להם וישבעו הם כמו כן שבועת התורה ששמרו כדרך השומרים ולא נאמר בכגון זה שיתן האדם לאשתו ולבניו שומר שמסר לשומר חייב. ודע כי שומר שמסר לשומר איזה שומר שיהיה כשיבאו עדים שהשומר השני לא פשע אלא ששמר כדרך השומרים אין השומר הראשון חייב לשלם ואין אחד מהם חייב שבועה לפי שהעדים מעידים באונס ואין מקום לשבועה אלא כשאין שם עדים: