בבא מציעא פרק ג משנה יב

הַשּׁוֹלֵחַ יָד בְּפִקָּדוֹן, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, יִלְקֶה בְחָסֵר וּבְיָתֵר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, כִּשְׁעַת הוֹצָאָה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, כִּשְׁעַת הַתְּבִיעָה. הַחוֹשֵׁב לִשְׁלֹחַ יָד בְּפִקָּדוֹן, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, חַיָּב. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיִּשְׁלַח בּוֹ יָד, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב) אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ. כֵּיצַד. הִטָּה אֶת הֶחָבִית וְנָטַל הֵימֶנָּה רְבִיעִית, וְנִשְׁבְּרָה, אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא רְבִיעִית. הִגְבִּיהָהּ וְנָטַל הֵימֶנָּה רְבִיעִית, וְנִשְׁבְּרָה, מְשַׁלֵּם דְּמֵי כֻלָּהּ:

ברטנורא

יִלְקֶה בְחָסֵר וּבְיָתֵר. בְּמַה שֶּׁחָסַר הַפִּקָּדוֹן, וּבְמַה שֶּׁהוֹתִיר. כְּגוֹן שֶׁהִפְקִיד אֶצְלוֹ רָחֵל טְעוּנָה צֶמֶר, אוֹ מְעֻבֶּרֶת, וְנִגְזְזָה אוֹ יָלְדָה לְאַחַר שֶׁשָּׁלַח בָּהּ יָד, מְשַׁלֵּם אוֹתָהּ וְאֶת גִּזּוֹתֶיהָ וְאֶת וַלְדוֹתֶיהָ, וְנִמְצָא שֶׁהוּא לוֹקֶה בְּמַה שֶּׁחָסְרָה אֶצְלוֹ. וּבְיָתֵר, שֶׁאִם נִתְעַבְּרָה אוֹ טָעֲנָה צֶמֶר כְּשֶׁהִיא אֶצְלוֹ, מְשַׁלֵּם אוֹתָהּ טְעוּנָה וּמְעֻבֶּרֶת כְּמוֹת שֶׁהִיא עַכְשָׁיו, וַהֲרֵי לוֹקֶה בְיָתֵר: וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים כִּשְׁעַת הוֹצָאָה. מִבֵּית הַבְּעָלִים ^כט, אִם טְעוּנָה טְעוּנָה, וְאִם רֵיקָנִית רֵיקָנִית: רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר כִּשְׁעַת הַתְּבִיעָה. כְּמוֹ שֶׁהוּא הַפִּקָּדוֹן בִּשְׁעַת הַעֲמָדָה בַדִּין. דִּכְתִיב (וַיִּקְרָא ה) לַאֲשֶׁר הוּא לוֹ יִתְּנֶנּוּ בְּיוֹם אַשְׁמָתוֹ, יִתֵּן כְּמוֹ שֶׁהוּא בְּיוֹם אַשְׁמָתוֹ, בַּיּוֹם שֶׁמִּתְחַיֵּב בּוֹ בַּדִּין. וַהֲלָכָה כְּבֵית הִלֵּל: הַחוֹשֵׁב לִשְׁלֹחַ יָד בְּפִקָּדוֹן. אָמַר בִּפְנֵי עֵדִים אֶטֹּל פִּקְדוֹנוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי לְעַצְמִי: בֵּית שַׁמַּאי מְחַיְּבִים. דִּכְתִיב (שְׁמוֹת כב) עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע, מִשָּׁעָה שֶׁדִּבֵּר לִשְׁלֹחַ יָד הָוֵי פוֹשֵׁעַ: עַד שֶׁיִּשְׁלַח בּוֹ יָד. דִּכְתִיב אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ. וְהַאי עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע, דָּרְשֵׁי בֵּיהּ בֵּית הִלֵּל, אָמַר לְעַבְדּוֹ וְלִשְׁלוּחוֹ לִשְׁלֹחַ יָד בַּפִּקָּדוֹן מִנַּיִן שֶׁהוּא חַיָּב, תַּלְמוּד לוֹמַר עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע ^לא: כֵּיצַד, הִטָּה אֶת הֶחָבִית. הַשְׁתָּא מְפָרֵשׁ לְמִלְּתַיְהוּ דְבֵית הִלֵּל. וְאִית סְפָרִים דְּלֹא גָרְסֵי כֵיצַד. וּמִלְּתָא בְּאַנְפֵּיהּ נַפְשַׁהּ הִיא: וְנִשְׁבְּרָה. לְאַחַר זְמַן: אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא רְבִיעִית. דִּשְׁלִיחוּת יָד אֵינוֹ מִתְחַיֵּב בָּאֳנָסִים עַד שֶׁיִּמְשֹׁךְ אוֹ יַגְבִּיהַּ דַּהֲוֵי קְנִיָּה: הִגְבִּיהָהּ וְנָטַל. לָאו דַּוְקָא נָטַל, דִּמְכִי אַגְבְּהָהּ עַל מְנָת לִטֹּל חַיָּב בְּאָנְסֶיהָ אֲפִלּוּ לֹא נָטַל מִמֶּנָּה כְלוּם ^לב. וְאִם נָטַל רְבִיעִית מִן הֶחָבִית וְהֶחְמִיץ הַיַּיִן הַנִּשְׁאָר בְּחָבִית אַחַר כֵּן, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִגְבִּיהַּ הֶחָבִית, מְשַׁלֵּם כָּל הַיַּיִן, שֶׁהוּא גָּרַם לַיַּיִן שֶׁהֶחְמִיץ, וְגִּירֵי דִּידֵיהּ הוּא דְּאַהֲנֵי לֵיהּ ^לג:

תוספות יום-טוב

כח הַשּׁוֹלֵחַ כוּ'. שֶׁחִיְּבוֹ הַכָּתוּב אֲפִלּוּ נֶאֶנְסוּ. דִּכְתִיב אוֹ מֵת אוֹ נִשְׁבָּר אוֹ נִשְׁבָּה שְׁבוּעַת ה' תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם אִם לֹא שָׁלַח, דְּמַשְׁמַע הָא שָׁלַח נִתְחַיֵּב שׁוּב בְּמִיתָתָהּ וּשְׁבִירָתָהּ. רַשִׁ"י: כט גְּמָרָא. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י, כִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה: ל רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר כוּ'. פֵּרְשׁוּ הַתּוֹסָפוֹת דִּפְלוּגְתַּיְהוּ, דְּבֵית שַׁמַּאי סָבְרֵי שִׁנּוּי אֵינוֹ קוֹנֶה וּבֵית הִלֵּל סָבְרֵי דְּקוֹנֶה, וְהַיְנוּ בְּחָסֵר וְיָתֵר. אֲבָל בְּיוֹקְרָא וְזוּלָא מוֹדוּ בֵּית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי דְּאִם הוּקְרָה מְשַׁלֵּם כִּשְׁעַת הוֹצָאָה מִן הָעוֹלָם וּבְהוּזְלָה מְשַׁלֵּם כִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה. וְרַבִּי עֲקִיבָא פָּלֵיג אַזּוֹל וְיֹקֶר, דִּמְשַׁלֵּם כִּשְׁעַת הַתְּבִיעָה בֵּין בְּזוֹל בֵּין בְּיֹקֶר. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: לא קְרָא אַפְּקֵיהּ מִכְּלָלָא דְּאֵין שָׁלִיחַ לִדְבַר עֲבֵרָה, כְּמוֹ דְּאַפֵּיק מְעִילָה וְכֵן טְבִיחָה. הָכִי אִיתָא בְּהֶדְיָא בַּגְּמָרָא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: לב גְּמָרָא. וּמִיהוּ עַל מְנָת לִטֹּל בָּעִינַן. דִּשְׁלִיחוּת יָד אַף עַל פִּי שֶׁאֵין צָרִיךְ חִסָּרוֹן, עַל מְנָת לְחַסְּרוֹ בָּעִינַן. וְלֹא דָּמֵי לְמִשְׁנָה ט' דְּלֹא בָּעִינַן עַל מְנָת לְחַסְּרוֹ אֶלָּא בְּתַשְׁמִישׁ בְּעָלְמָא מְחָיְבִינַן לֵיהּ. דְּהָתָם מִשּׁוּם שׁוֹאֵל שֶׁלֹּא מִדַּעַת מְחָיְבִינַן לֵיהּ. וּלְכָךְ כָּתַב הַטּוּר דְּלֹא מִחַיַּב אֶלָּא מִשְּׁעַת תַּשְׁמִישׁ וְלֹא מִשְּׁעַת הַגְבָּהָה, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ שׁוֹלֵחַ בּוֹ יָד כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְחַסְּרוֹ: לג שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הַיַּיִן לְהַחְמִיץ בִּכְלִי חָסֵר. רַשִׁ"י:

רמב"ם

השולח יד בפקדון בש"א ילקה בחסר וביתר כו': החושב לשלוח יד בפקדון בש"א חייב כו': מחלוקת בית שמאי ובית הלל בהלכה הראשונה היא בתוספת שנתוספת בגוף הגזילה כגון שגזל רחל גזוזה וטענה אצלו בש"א משלם אותה ואת גזתה וב"ה אומרים לא ישלם לו אלא רחל גזוזה ור"ע אומר אם היתה גזוזה בעת שתבעה בדין משלם גזוזה ואם היתה טעונה משלם טעונה והלכה כב"ה אבל ביוקר ובזול אין ביניהם מחלוקת אבל הדין ביניהם כמו שאבאר כשגזל סחורה בשוה זהוב ואח"כ היה שוה ב' זהובים ואכל אותה אחר היוקר אם היא ראויה לאכילה או מכרה או נתנה לזולתו ישלם ב' זהובים כמו שהיתה שוה בעת שהוציאה מרשותו לפי שכל זמן שהדבר הגזול בעין חוזר לבעלים ולפיכך ישלם כמו שהיתה שוה הגזילה כששינה אותה או שהוציאה מרשותו אם אבדה אותה גזילה או נגנבה או יצאה מתחת ידו שלא מדעתו משלם כשעת הגזילה וכמו כן אם הוזלה משלם כשעת הגזילה. ומה שהם חולקין בסוף המשנה הוא בדיוק המקרא בש"א על כל דבר פשע ואפילו במחשבה יהיה פושע וב"ה אומרים אם לא שלח ידו במלאכת רעהו עד שישלח יד. ואמרו כיצד הוא מפרש דעת ב"ה וכשנטל ממנה רביעית והקרים הנשאר חייב לשלם אע"פ שלא הגביהה לפי שבסבת מה שהטה נתקלקל השאר. ומה שאמר הגביהה ונטל ממנה רביעית אינו על תנאי שיטול ממנה שום דבר על כל פנים ואז יהיה חייב אלא כיון שהגביהה נתחייב באונסיה ואפי' לא פחתה בשום פנים ולא נטל ממנה שום דבר. ודע זה