בבא מציעא פרק ד משנה ג

הָאוֹנָאָה, אַרְבָּעָה כֶסֶף מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה כֶסֶף לַסֶּלַע, שְׁתוּת לַמִּקָּח. עַד מָתַי מֻתָּר לְהַחֲזִיר. עַד כְּדֵי שֶׁיַּרְאֶה לְתַגָּר אוֹ לִקְרוֹבוֹ. הוֹרָה רַבִּי טַרְפוֹן בְּלוֹד, הָאוֹנָאָה שְׁמֹנָה כֶסֶף לַסֶּלַע, שְׁלִישׁ לַמִּקָּח, וְשָׂמְחוּ תַגָּרֵי לוֹד. אָמַר לָהֶם, כָּל הַיּוֹם מֻתָּר לְהַחֲזִיר. אָמְרוּ לוֹ, יַנִּיחַ לָנוּ רַבִּי טַרְפוֹן בִּמְקוֹמֵנוּ, וְחָזְרוּ לְדִבְרֵי חֲכָמִים:

ברטנורא

הָאוֹנָאָה אַרְבָּעָה כֶסֶף. אַרְבָּעָה מָעוֹת כֶּסֶף שֶׁהֵם שֵׁשׁ מָעוֹת בְּדִינָר, וְהַסֶּלַע אַרְבַּע דִּינָרִין: מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע כֶּסֶף לַסֶּלַע. אִם הָיָה הַמִּקָּח בִּדְמֵי הַסֶּלַע ^יח שֶׁהוּא עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מָעוֹת, דְּהַשְׁתָּא הַוְיָא אוֹנָאָה שְׁתוּת לַמִּקָּח, חַיָּב לְהָשִׁיב לוֹ כָּל אוֹנָאָתוֹ אַרְבָּעָה כֶסֶף: עַד מָתַי מֻתָּר לְהַחֲזִיר. מִי שֶׁנִּתְאַנָּה. וְהָא דְּנָקַט לְשׁוֹן מֻתָּר, לְאַשְׁמוֹעִינַן דְּלֵיכָּא אֲפִלּוּ מִי שֶׁפָּרַע לְהַחֲזִיר הַמִּקָּח אוֹ שֶׁיִּתֵּן לוֹ אוֹנָאָתוֹ: עַד כְּדֵי שֶׁיַּרְאֶה. הַמִּקָּח לְתַגָּר אוֹ לְאֶחָד מִקְּרוֹבָיו. וְאִם שָׁהָה יוֹתֵר, מָחַל עַל אוֹנָאָתוֹ. וְהַמּוֹכֵר לְעוֹלָם חוֹזֵר, שֶׁהֲרֵי אֵין הַמִּקָּח בְּיָדוֹ שֶׁיּוּכַל לְהַרְאוֹת לְתַגָּר אוֹ לִקְרוֹבוֹ אִם נִתְאַנָּה. וְאִם נוֹדָע שֶׁבָּא לְיָדוֹ דָּבָר כַּיּוֹצֵא בְּמִמְכָּרוֹ וְיָדַע שֶׁטָּעָה וְשָׁתַק וְלֹא תָבַע, אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר וְלִתְבֹּעַ, שֶׁהֲרֵי מָחַל: וְשָׂמְחוּ תַגָּרֵי לוֹד. שֶׁהָיוּ בְּקִיאִין בִּסְחוֹרָה וּמוֹכְרִין בְּיֹקֶר. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי טַרְפוֹן:

תוספות יום-טוב

יז אַרְבָּעָה כוּ'. הָוֵי מָצֵי לְמִתְנֵי כֶּסֶף מִשֵּׁשׁ כֶּסֶף לַדִּינָר. וְיֵשׁ לוֹמַר מִשּׁוּם מַתְנִיתִין ז' דְּפוֹחֵת וְהוֹלֵךְ עַיֵּן שָׁם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: יח כְּלוֹמַר שֶׁהוּא שָׁוֶה סֶלַע. וְלֵיכָּא לְפֵרוּשֵׁי דְּזַבְּנֵיהּ בְּעֶשְׂרִים, דִּלְפִי זֶה נִתְאַנָּה הַמּוֹכֵר, וּבַסֵּיפָא תְּנַן עַד מָתַי מֻתָּר לְהַחֲזִיר וּמְפָרְשִׁים לָהּ בְּלוֹקֵחַ, דְּמוֹכֵר לְעוֹלָם חוֹזֵר, אֶלָּא דְּזַבְּנֵיהּ בְּעֶשְׂרִים וּשְׁמֹנָה. דְּבִכְלָל שְׁתוּת לַמִּקָּח בֵּין שֶׁנִּתְאַנָּה מוֹכֵר דְּזַבֵּין שָׁוֶה עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה בְּעֶשְׂרִים, וּבֵין דְּנִתְאַנָּה לוֹקֵחַ דְּזָבִין שָׁוֶה עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה בְּעֶשְׂרִים וּשְׁמֹנָה. הָכִי מַסְּקִינַן בַּגְּמָרָא אַלִּיבָּא דְּרַב דְּסָבַר שְׁתוּת מִקָּח דַּוְקָא. אֲבָל שְׁמוּאֵל סָבַר שְׁתוּת מָעוֹת נַמִּי שָׁנִינוּ. וּלְפִי דְּלִישְׁנָא דַּיֵּק טְפֵי אַלִּיבָּא דְרַב, פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י וְהָרַ"ב אַלִּיבֵּיהּ אַף עַל גַּב דַּהֲלָכָה כִּשְׁמוּאֵל בְּדִינֵי: יט שְׁתוּת. דְּאִלּוּ פָּחוֹת מִשְּׁתוּת הָוֵי מְחִילָה, לְפִי שֶׁכֵּן הוּא דֶּרֶךְ מִקָּח וּמִמְכָּר, שֶׁאֵין הַלּוֹקֵחַ וְהַמּוֹכֵר יְכוֹלִים לְכַוֵּן דְּמֵי הַמִּקָּח בְּצִמְצוּם. וְדֶרֶךְ הָעוֹלָם לִמְחֹל טָעוּת עַד שְׁתוּת. טוּר:

רמב"ם

האונאה ד' כסף מעשרים וארבעה כסף לסלע כו': כשיקח מה ששוה ששה בחמשה או מה ששוה ששה בשבעה או מה ששוה שבעה בששה כל אלה שתות הוא נקרא ואונאה הוא אין הפרש בין שתות הדמים או שתות הסחורה והלוקח והמוכר יחזור כל אחד משניהם באונאה אלא שלוקח חוזר עד כדי שיראה לתגר או לקרובו והמוכר יחזור באונאה ואפי' אחר ימים רבים וזהו מה שאמרו מוכר חוזר לעולם כי לפי שאין הסחורה אצלו אינו יודע דמיה עד שיזדמן לו שיראה כמותה לידע דמיה. ואין הלכה כרבי טרפון: