סנהדרין פרק ח משנה ד

הָיָה אָבִיו רוֹצֶה וְאִמּוֹ אֵינָהּ רוֹצָה, אָבִיו אֵינוֹ רוֹצֶה וְאִמּוֹ רוֹצָה, אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, עַד שֶׁיְּהוּ שְׁנֵיהֶם רוֹצִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם לֹא הָיְתָה אִמּוֹ רְאוּיָה לְאָבִיו, אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה. הָיָה אֶחָד מֵהֶם גִּדֵּם אוֹ חִגֵּר אוֹ אִלֵּם אוֹ סוּמָא אוֹ חֵרֵשׁ, אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כא) וְתָפְשׂוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ, וְלֹא גִדְּמִין. וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ, וְלֹא חִגְּרִין. וְאָמְרוּ, וְלֹא אִלְּמִין. בְּנֵנוּ זֶה, וְלֹא סוּמִין. אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ, וְלֹא חֵרְשִׁין. מַתְרִין בּוֹ בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה וּמַלְקִין אוֹתוֹ. חָזַר וְקִלְקֵל, נִדּוֹן בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. וְאֵינוֹ נִסְקָל עַד שֶׁיְּהוּ שָׁם שְׁלֹשָׁה הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) בְּנֵנוּ זֶה, זֶהוּ שֶׁלָּקָה בִּפְנֵיכֶם. בָּרַח עַד שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינוֹ וְאַחַר כָּךְ הִקִּיף זָקָן הַתַּחְתּוֹן, פָּטוּר. וְאִם מִשֶּׁנִּגְמַר דִּינוֹ בָּרַח וְאַחַר כָּךְ הִקִּיף זָקָן הַתַּחְתּוֹן, חַיָּב:

ברטנורא

רְאוּיָה לְאָבִיו. שָׁוָה וְדוֹמָה לְאָבִיו בְּקוֹל בְּמַרְאֶה וְקוֹמָה. דִּכְתִיב אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ, מִדְּלֹא כְתִיב בְּקוֹלוֹתֵינוּ ^ו, שְׁמַע מִנַּהּ קוֹל אֶחָד לִשְׁנֵיהֶם. וּמִדְקוֹל בָּעִינַן שָׁוִים, מַרְאֶה וְקוֹמָה נַמִּי בָּעִינַן שָׁוִים ^ז. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה: גִּדֵּם. יָדוֹ קְטוּעָה: בְּנֵנוּ זֶה. מַשְׁמַע שֶׁמַּרְאִין אוֹתוֹ: חֵרְשִׁים. אִם אָמַר לָהֶם אֵינִי מְקַבֵּל מִכֶּם אֵינָם שׁוֹמְעִים אוֹתוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁרוֹאִים אַחַר כָּךְ שֶׁאֵינוֹ מְקַיֵּם מִצְוָתָן, מִכָּל מָקוֹם הַתּוֹרָה אָמְרָה אֵינֶנּוּ שׁוֹמֵעַ בְּקוֹלֵנוּ, דְּמַשְׁמַע דְּבִשְׁעַת הַקּוֹל קָאָמְרִי ^ח דְּלֹא שָׁמַע, שֶׁשְּׁמָעוּהוּ שֶׁאָמַר אֵינִי מְקַבֵּל מִכֶּם: וּמַתְרִין בּוֹ בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה. הָכִי קָאָמַר, וּמַתְרִין בּוֹ בִּפְנֵי שְׁנַיִם ^ט שֶׁלֹּא יַרְגִּיל. וְאִם לֹא שָׁמַע, מַלְקִין אוֹתוֹ בְבֵית דִּין שֶׁל שְׁלֹשָׁה, כְּדִתְנַן בְּפֶרֶק קַמָּא, מַכּוֹת בִּשְׁלשָׁה. דִּוְיִסְּרוּ אוֹתוֹ הָאָמוּר בְּבֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה מַלְקוֹת הוּא, כְּתִיב הָכָא (דְּבָרִים כא) בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, וּכְתִיב הָתָם (שָׁם כה) וְהָיָה אִם בִּן הַכּוֹת הָרָשָׁע: זֶה הוּא שֶׁלָּקָה בִּפְנֵיכֶם. וְאַף עַל גַּב דְּמִבָּעֵי לֵיהּ זֶה וְלֹא סוּמִין, אִי אִיתָא דִלְהַךְ מִלְּתָא לְחוֹד אֲתָא, לְזֶה הוּא שֶׁלָּקָה בִּפְנֵיכֶם, לִכְתּוּב בְּנֵנוּ הוּא ^י, מַאי בְּנֵנוּ זֶה, שָׁמַעְתְּ מִנַּהּ תַּרְתֵּי: וְאַחַר כָּךְ הִקִּיף זָקָן הַתַּחְתּוֹן פָּטוּר. כֵּיוָן דְּאִלּוּ עֲבִיד הַשְׁתָּא לָאו בַּר קְטָלָא הוּא: וְאִם מִשֶּׁנִּגְמַר דִּינוֹ בָּרַח. הָוֵי כְגַבְרָא קְטִילָא וְחַיָּב אֲפִלּוּ לְאַחַר כַּמָּה שָׁנִים:

תוספות יום-טוב

ה שְׁנֵיהֶם כוּ'. שֶׁנֶּאֱמַר וְתָפְשׂוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ. הָרַמְבַּ"ם: ו אוֹ בְקוֹלֵינוּ בְיוּ"ד. רַשִׁ"י: ז גְּמָרָא. וְנִרְאֶה לִי לְפִי שֶׁכֵּן אַתָּה מוֹצֵא בִשְׁנַיִם שֶׁהִשְׁוָה אוֹתָן הַכָּתוּב בִּדְבָרִים וְהִצְרִיכוּם גַּם כֵּן שֶׁיִּהְיוּ שָׁוִים בְּמַרְאֶה וְקוֹמָה, וְהֵן שְׁנֵי שְׂעִירֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: ח וְזֶה לְשׁוֹן רַשִׁ"י, וְאִיכָּא לְהַפּוֹכֵי לִזְכוּתָא וּלְמִדְרַשׁ דְּבִשְׁעַת הַקּוֹל כוּ': ט דְּבָעִינַן עֵדִים שֶׁהוֹכִיחוּ [אוֹתוֹ] וְעָבַר, שֶׁאֵין אָבִיו וְאִמּוֹ נֶאֱמָנִים לְהָרְגוֹ, דִּכְתִיב עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים יוּמַת הַמֵּת. רַשִׁ"י. וְכָתַב עוֹד מַתְרִין בּוֹ לָאו הַתְרָאָה גְמוּרָה הִיא כוּ' אֶלָּא מוֹכִיחִין אוֹתוֹ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: י וּמַשְׁמַע הוּא שֶׁלָּקָה בִּפְנֵיכֶם. רַשִׁ"י. וְלֹא קַשְׁיָא דִּלְמָא לְסוּמִין לְחוֹד אֲתָא, דִּלְעוֹלָם לֹא מַפְּקִינַן קְרָא מִמַּשְׁמָעוּתֵיהּ דְּמַשְׁמַע שֶׁמְּעִידִין אוֹתוֹ בִּפְנֵי בֵית דִּין וְאוֹמְרִין שֶׁזֶּהוּ שֶׁלָּקָה כוּ':

רמב"ם

היה אביו רוצה ואמו אינה רוצה אביו אינו כו': היה אחד מהם גידם או חיגר או אלם או סומא כו': ברח עד שלא נגמר דינו ואחר כך הקיף זקן כו': ראויה לאביו ר"ל שתהיה דומה במראה ובקומה לפי שנאמר א) אביו ואמו: ואמרו ומתרים בו בפני ג' כלומר ומתרים בו ולוקה לפני שלשה לפי שהתראתו בשנים כמו שאר התראות: ומעיקרנו שהאדם כשנגמר דינו גברא קטילא הוא ונהרג כל זמן שימצא ואין הלכה כרבי יהודה: