סנהדרין פרק ח משנה ו

הַבָּא בַמַּחְתֶּרֶת נִדּוֹן עַל שֵׁם סוֹפוֹ. הָיָה בָא בַמַּחְתֶּרֶת וְשָׁבַר אֶת הֶחָבִית, אִם יֶשׁ לוֹ דָמִים, חַיָּב. אִם אֵין לוֹ דָמִים, פָּטוּר:

ברטנורא

הַבָּא בַמַּחְתֶּרֶת. שֶׁאָמְרָה תוֹרָה יֵהָרֵג: נִדּוֹן עַל שֵׁם סוֹפוֹ. שֶׁסּוֹפוֹ לַהֲרֹג אֶת בַּעַל הַבַּיִת אִם יַעֲמֹד ^יב כְּנֶגְדּוֹ לְהַצִּיל אֶת שֶׁלּוֹ: אִם יֶשׁ לוֹ דָמִים חַיָּב. כְּגוֹן הָאָב הַבָּא בַמַּחְתֶּרֶת עַל הַבֵּן, בְּיָדוּעַ שֶׁרַחֲמֵי הָאָב עַל הַבֵּן, לְפִיכָךְ אֵין הַבֵּן רַשַּׁאי לְהָרְגוֹ. וְאִם שָׁבַר הָאָב הֶחָבִית, חַיָּב לְשַׁלֵּם: אֵין לוֹ דָמִים פָּטוּר. וּשְׁאָר כָּל אָדָם הַבָּא בַמַּחְתֶּרֶת שֶׁאִם הֲרָגוֹ בַעַל הַבַּיִת אֵין לוֹ דָמִים, אִם שָׁבַר אֶת הֶחָבִית פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם. שֶׁכֵּיוָן שֶׁהוּא מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ פָּטוּר מִן הַתַּשְׁלוּמִין ^יד, שֶׁאֵין אָדָם מֵת וּמְשַׁלֵּם:

תוספות יום-טוב

יב דַּחֲזָקָה אֵין אָדָם מַעֲמִיד עַצְמוֹ עַל מָמוֹנוֹ, וְאָמַר אִם יַעֲמֹד כוּ'. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: יג יֵשׁ לוֹ כוּ'. כְּחַי הוּא חָשׁוּב, וּרְצִיחָה הוּא אִם יַהַרְגֶנּוּ בַעַל הַבַּיִת. רַשִׁ"י: יד וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּצּוֹל, פָּטוּר מִן הַתַּשְׁלוּמִין. דְּקַיְמָא לָן חַיָּבֵי מִיתוֹת שׁוֹגְגִין כְּגוֹן שֶׁלֹּא הִתְרוּ בָהֶן אֵין מְשַׁלְּמִין מָמוֹן שֶׁעִם הַמִּיתָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין נֶהֱרָגִין. רַשִׁ"י. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

רמב"ם

הבא במחתרת נדון על שם סופו היה בא כו': וכן הבא במחתרת ידוע הוא שכונתו שאם יעמוד בעל הבית להציל ממונו מידו שיהרגנו ולפיכך מותר להרגו ואין הפרש בין שבא במחתרת או בדרך החצר ודרך גג ודרך קרפף אבל דבר הכתוב בהווה ברוב וכבר נתבאר בכתובות וזולתו כי מעיקרנו אין אדם מת ומשלם ולפיכך הבא במחתרת אם שבר חבית בעת כניסתו ולא יהיו שם עדים שאז דמו מותר כמו שנאמר אין לו דמים והוא פטור מדמי החבית ואם שבר אותה בצאתו וכבר פנה ללכת לדרכו שאין מותר להרגו אם יש שם עדים כמו שנאמר דמים לו הוא חייב בדמי החבית: