מכות פרק ג משנה ה

הַקּוֹרֵחַ קָרְחָה בְרֹאשׁוֹ, וְהַמַּקִּיף פְּאַת רֹאשׁוֹ, וְהַמַּשְׁחִית פְּאַת זְקָנוֹ, וְהַשּׂוֹרֵט שְׂרִיטָה אַחַת עַל הַמֵּת, חַיָּב. שָׂרַט שְׂרִיטָה אַחַת עַל חֲמִשָּׁה מֵתִים אוֹ חָמֵשׁ שְׂרִיטוֹת עַל מֵת אֶחָד, חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת. עַל הָרֹאשׁ, שְׁתַּיִם, אַחַת מִכָּאן וְאַחַת מִכָּאן. עַל הַזָּקָן, שְׁתַּיִם מִכָּאן וּשְׁתַּיִם מִכָּאן וְאַחַת מִלְּמָטָּה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אִם נְטָלוֹ כֻלּוֹ כְאַחַת, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אֶחָת. וְאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיִּטְּלֶנּוּ בְתָעַר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֲפִלּוּ לִקְּטוֹ בְמַלְקֵט אוֹ בִרְהִיטְנִי, חַיָּב:

ברטנורא

הַקּוֹרֵחַ קָרְחָה. מִשּׁוּם דְּמִחַיַּב עַל כָּל קָרְחָה וְקָרְחָה ^יג וְעַל כָּל שְׂרִיטָה וּשְׂרִיטָה וְעַל כָּל פֵּאָה וּפֵאָה, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּאוֹכֵל חֵלֶב וְחֵלֶב, מִשּׁוּם הָכִי תְּנִינְהוּ בְמַתְנִיתִין ^יד. אֲבָל שְׁאָר לָאוֵי גְרֵידֵי שֶׁאֵין בָּהֶן חִדּוּשׁ לֹא תָנָא: קָרְחָה. עַל מֵת. כְּדִכְתִיב (דְּבָרִים יד) וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת. וְאַף עַל גַּב דְּגַבֵּי כֹהֲנִים לֹא כְתִיב עַל מֵת, כְּבָר לָמְדוּ בִגְזֵרָה שָׁוָה מִקָּרְחָה קָרְחָה, מַה בְּיִשְׂרָאֵל עַל מֵת, אַף בְּכֹהֲנִים עַל מֵת. וְשִׁעוּר קָרְחָה כִגְרִיס: הַמַּקִּיף אֶת רֹאשׁוֹ. מַשְׁוֶה צְדָעָיו לַאֲחוֹרֵי אָזְנוֹ וּפַדַּחְתּוֹ ^טו. וַאֲפִלּוּ עַל גִּלּוּחַ שֶׁבְּמִסְפָּרַיִם שֶׁאֵין בּוֹ הַשְׁחָתָה חַיָּב עַל פְּאַת הָרֹאשׁ, דְּדַוְקָא בְזָקָן כְּתִיב הַשְׁחָתָה וְאֵינָהּ אֶלָּא בְּתַעַר, אֲבָל בִּפְאַת הָרֹאשׁ הַקָּפָה כְתִיב, בְּכָל עִנְיָן שֶׁהוּא מַקִּיף חַיָּב: שְׂרִיטָה אַחַת עַל חֲמִשָּׁה מֵתִים אוֹ חָמֵשׁ שְׂרִיטוֹת עַל מֵת אֶחָד. דִּכְתִיב (וַיִּקְרָא יט) וְשֶׂרֶט לָנֶפֶשׁ לֹא תִתְּנוּ ^יז, לְחַיֵּב עַל כָּל שְׂרִיטָה וּשְׂרִיטָה וְעַל כָּל נֶפֶשׁ וְנֶפֶשׁ, וְאַף עַל גַּב שֶׁלֹּא הָיְתָה שָׁם אֶלָּא הַתְרָאָה אַחַת וְהָיוּ כָל חָמֵשׁ שְׂרִיטוֹת בְּבַת אַחַת, חַיָּב: עַל הָרֹאשׁ שְׁתַּיִם. אַחַת עַל יָמִין וְאַחַת עַל שְׂמֹאל: וְעַל הַזָּקָן שְׁתַּיִם מִכָּאן וּשְׁתַּיִם מִכָּאן. מְקוֹם חִבּוּר הַסַּנְטֵר לָעֶצֶם, אַחַת מִימִין הַסַּנְטֵר וְאַחַת מִשְּׂמֹאלוֹ, וְשִׁבֹּלֶת הַזָּקָן בָּאֶמְצַע, הֲרֵי שָׁלֹשׁ, וְחִבּוּר הַצְּדָעַיִם מִכָּאן וּמִכָּאן הֲרֵי חָמֵשׁ. לֶחִי הָעֶלְיוֹן ^יט הַמְחֻבָּר לַצְּדָעַיִם וְלֶחִי הַתַּחְתּוֹן שֶׁבַּיָּמִין, וְלֶחִי הָעֶלְיוֹן וְהַתַּחְתּוֹן שֶׁבַּשְּׂמֹאל, הֲרֵי שְׁתַּיִם מִכָּאן וּשְׁתַּיִם מִכָּאן, וְסוֹף הַזָּקָן שֶׁהַשֵּׂעָר יוֹצֵא מִמֶּנּוּ כְּעֵין שִׁבֹּלֶת, לְפִיכָךְ נִקְרָא שִׁבֹּלֶת הַזָּקָן, הֲרֵי זֶה חָמֵשׁ: אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אֶחָת. דְּכֵיוָן דְּלָאו אֶחָד הוּא, הֲרֵי הוּא כְּאוֹכֵל שְׁנֵי זֵיתִים שֶׁל חֵלֶב בְּהַתְרָאָה אַחַת: עַד שֶׁיִּטְּלֶנּוּ בְתָעַר. אַפְּאַת זָקָן קָאֵי, דִּכְתִיב בֵּיהּ גִּלּוּחַ וְהַשְׁחָתָה ^כ: מַלְקֵט. כְּלִי הֶעָשׂוּי כְּעֵין מֶלְקָחַיִם, לִלְקֹט אֶת הַשֵּׂעָר: רְהִיטְנִי. הוּא מַעֲצָד בִּלְשׁוֹן מִקְרָא. כְּלִי שֶׁבּוֹ מַחֲלִיק חָרַשׁ עֵצִים פְּנֵי הַלּוּחַ ^כא. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר:

תוספות יום-טוב

יג כִּדְיָלְפִינַן מִדִּכְתִיב קָרְחָה יְתֵרָה, דַּהֲוָה מָצֵי לְמִכְתַּב לֹא יִקְרְחוּ בְרֹאשָׁם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: יד וְדִתְנַן בְּמִשְׁנָה ב' וְהָאוֹכֵל חֵלֶב, טַעֲמָא מִשּׁוּם דְּאוֹכֵל חַיָּב כָּרֵת, וּתְנִינְהוּ לְחַיָּבֵי כְּרֵתוֹת מִטַּעַם שֶׁכָּתַב הָרַ"ב בְּרֵישׁ פִּרְקִין: טו אֲחוֹרֵי אָזְנוֹ אֵין שֵׂעָר כְּלוּם, וְכָךְ בְּמִצְחוֹ אֵין שֵׂעָר כְּלוּם, אֲבָל בִּצְדָעָיו שֶׁבָּאֶמְצַע יֵשׁ שֵׂעָר, וְאִם הוּא מַשְׁוֶה וְנוֹטֵל כָּל הַשֵּׂעָר שֶׁבִּצְדָעָיו לְמִדַּת אֲחוֹרֵי אָזְנָיו וּפַדַּחְתּוֹ זֶהוּ מַקִּיף פְּאַת הָרֹאשׁ. לְשׁוֹן רַבִּי יְהוּדָה בְרַבִּי נָתָן תַּלְמִיד רַשִׁ"י זַ"ל: טז אַחַת. הָכָא לָאו דַּוְקָא נָקַט שְׂרִיטָה אַחַת, אֶלָּא מִשּׁוּם דְּבָעֵי לְפַלּוֹגֵי לְקַמֵּיהּ בֵּין שְׂרִיטָה אַחַת לִשְׁתֵּי שְׂרִיטוֹת, נָקֵיט לֵיהּ נַמִּי הָכָא. וְכִמְדֻמֶּה דְּלֹא גָרְסִינַן לֵיהּ. רִיבָ"ן הַנִּזְכָּר לְעֵיל: יז דְּמָצֵי לְמִכְתַּב לְנֶפֶשׁ לֹא תִשְׂרְטוּ. לִישָׁנָא אַחֲרִינָא מֵרִבּוּיָא דְּוָי"ו. רִיבָ"ן. וְמִדְרַבִּינַן מִלָּנֶפֶשׁ לְחַיֵּב עַל כָּל נֶפֶשׁ וְנֶפֶשׁ, נִרְאֶה לִי מִדְּלֹא כְתִיב לָמֵת כְּדִכְתִיב גַּבֵּי קָרְחָה, וּכְתִיב לָנֶפֶשׁ, אַף עַל גַּב דְּעִנְיָנוֹ לְנֶפֶשׁ הַמֵּת, אֶלָּא מִשּׁוּם הָכִי אַפְּקֵיהּ בִּלְשׁוֹן נֶפֶשׁ, לְחַיְּבוֹ עַל כָּל נֶפֶשׁ וְנֶפֶשׁ אֲפִלּוּ לֹא שָׂרַט עַל כֻּלָּן אֶלָּא שְׂרִיטָה אַחַת: יח שְׁתַּיִם. דִּשְׁתֵּי פֵאוֹת יֵשׁ לוֹ לָרֹאשׁ, שֶׁהָרֹאשׁ בִּשְׁתֵּי חֲתִיכוֹת, מְקוֹם שֵׂעָר חֲתִיכָה אַחַת, וּמְקוֹם הַפָּנִים וְהַזָּקָן חֲתִיכָה אַחַת, וּמִתְחַבְּרוֹת זוֹ עִם זוֹ בְּצַד הָאֹזֶן מִלְּפָנָיו מָקוֹם שֶׁלּוֹעֲזִין טנפל"א (בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז שלא"ף), וְשָׁם נִקְרָא פֵאָה, שֶׁשָּׁם סוֹף הָרֹאשׁ מְקוֹם חִבּוּר הַפְּרָקִים. וְנִמְצָא שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁתֵּי פֵאוֹת, צִדְעָה מִכָּאן וְצִדְעָה מִכָּאן, וְחַיָּב עֲלֵיהֶן שְׁתַּיִם אֲפִלּוּ נְטָלָן בְּבַת אַחַת בִּשְׁתֵּי יָדָיו. וְאַף עַל גַּב דְּחַד הַתְרָאָה קָא מַתְרֶה לֵיהּ, אַל תַּקִּיף, דְּזִיל הָכָא הָאִיכָּא פֵאָה וְזִיל הָכָא פֵּאָה אִיכָּא. רִיבָ"ן. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: יט כְּדֵי לְהַסְבִּיר הָעִנְיָן יָפֶה הֶעְתִּיק שְׁנֵי לְשׁוֹנוֹת, וּשְׁנֵיהֶם לְדָבָר אֶחָד נִתְכַּוְּנוּ. הַלָּשׁוֹן הָרִאשׁוֹן עַד הֲרֵי חָמֵשׁ, הוּא מִדִּבְרֵי הָרַ"ן בְּשֵׁם רַשִׁ"י זַ"ל. וְהַלָּשׁוֹן דְּמִלֶּחִי הָעֶלְיוֹן עַד וְסוֹף הַזָּקָן, הוּא מֵהָרַמְבַּ"ם. וְסַנְטֵר פֵּרֵשׁ הַתִּשְׁבִּי בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז קי"ן: כ אֲבָל בְּמִסְפָּרַיִם מֻתָּר, דְּלֵית בְּהוּ הַשְׁחָתָה, שֶׁהֲרֵי נִכָּר שָׁם הַשֵּׂעָר. הָרַ"ן: כא וּבְרֵישׁ פֶּרֶק י"ב דְּשַׁבָּת פֵּרֵשׁ דְּמַעֲצָד הוּא קוֹפִיץ קָטָן. וְזֶהוּ לֹא יִתָּכֵן לְפָרֵשׁ בְּכָאן. וְעַיֵּן בְּפֶרֶק י"ג דְּכֵלִים מִשְׁנָה ד' כוּ'. וְהָרַ"ן פֵּרֵשׁ, רְהִיטְנִי הוּא דֻּגְמַת הַמְּלַקֵט. וְעַל שֵׁם שֶׁהוּא רָץ בְּגִלּוּחוֹ וְקַל, נִקְרָא כָךְ, כְּדִמְתַרְגֵּם וַיָּרָץ וּרְהַט: כב חַיָּב. דְּהָנֵי נַמִּי עוֹשִׂין הַשְׁחָתָה וְדֶרֶךְ לְגַלֵּחַ בָּהֶן וַעֲבִיד בְּהוּ הַשְׁחָתָה וְגִלּוּחַ. וְתַנָּא קַמָּא סְבִירָא לֵיהּ אַף עַל גַּב דְּמַשְׁחִיתִים אֵין דֶּרֶךְ לְגַלֵּחַ בָּהֶן. גְּמָרָא:

רמב"ם

הקורח קרחה בראשו והמקיף פאת ראשו כו': לא יקרחו קרחה לחייב על כל קרחה וקרחה וכשימרט משערו על מת בלבד עד שיגלה מעור ראשו כגריס לוקה ואע"פ שלא פירש בכהנים קרחה במת למדנוהו בג"ש ממה שנאמר בישראל ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת ונאמר ושרט לנפש לא תתנו לחייב על כל שריטה ושריטה ועל כל נפש ונפש ואמרו לנפש לחייב על כל שרט ושרט ועל כל נפש ונפש. ואמרו על הזקן חמשה על השער שבלחי העליון מלקות ועל הלחי התחתון מלקות אלה שתי מלקיות מצד ימין וכמו כן שתים מצד שמאל ועל מה שנתלש מן השער מן הזקן אחד. וצריך אתה לידע כי המגלח בידו הוא המתחייב מלקות על הפאות ועל הזקן ואינו חייב המתגלח אא"כ עזר למגלח אותו ואז לוקין שניהם: ורהיטני כלי ברזל משרש השער ותולש אותו מעקרו. ומלקט כעין מלקחיים ואין הלכה כרבי אליעזר: