מכות פרק ג משנה יב

כֵּיצַד מַלְקִין אוֹתוֹ, כּוֹפֵת שְׁתֵּי יָדָיו עַל הָעַמּוּד הֵילָךְ וְהֵילָךְ, וְחַזַּן הַכְּנֶסֶת אוֹחֵז בִּבְגָדָיו, אִם נִקְרְעוּ נִקְרָעוּ, וְאִם נִפְרְמוּ נִפְרָמוּ, עַד שֶׁהוּא מְגַלֶּה אֶת לִבּוֹ. וְהָאֶבֶן נְתוּנָה מֵאַחֲרָיו, חַזַּן הַכְּנֶסֶת עוֹמֵד עָלֶיהָ. וּרְצוּעָה שֶׁל עֵגֶל בְּיָדוֹ, כְּפוּלָה אֶחָד לִשְׁנַיִם וּשְׁנַיִם לְאַרְבָּעָה, וּשְׁתֵּי רְצוּעוֹת עוֹלוֹת וְיוֹרְדוֹת בָּהּ:

ברטנורא

עַל הָעַמּוּד. שֶׁהוּא נָעוּץ בַּקַּרְקַע זָקוּף וְגָבוֹהַּ כְּדֵי לְהִשָּׁעֵן עָלָיו ^לח: וְחַזַּן. שַׁמָּשׁ שְׁלִיחַ בֵּית דִּין: נִפְרְמוּ. נִקְרְעוּ חוּטֵי הַתְּפִירָה: מֵאֲחוֹרָיו. שֶׁל הַלּוֹקֶה: וּרְצוּעָה שֶׁל עֵגֶל. שֶׁנֶּאֱמַר אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ, וּסְמִיךְ לֵיהּ לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ: כְּפוּלָה לִשְׁנַיִם וּשְׁנַיִם לְאַרְבָּעָה. אַרְבַּע רְצוּעוֹת תְּפוּרוֹת זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ ^מ: וּשְׁתֵּי רְצוּעוֹת. דַּקּוֹת שֶׁל חֲמוֹר: עוֹלוֹת וְיוֹרְדוֹת בָּהּ. כְּעֵין קִלְקְלֵי שֶׁל אֻכָּף ^מא. וְטַעֲמָא, מִשּׁוּם דִּכְתִיב (יְשַׁעְיָה א) יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יָבֹא מִי שֶׁמַּכִּיר אֵבוּס בְּעָלָיו וְיִפָּרַע מִמִּי שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר אֵבוּס בְּעָלָיו:

תוספות יום-טוב

לח וְזֶה לְשׁוֹן הָרִיבָ"ן, נָעוּץ בַּקַּרְקַע וְגָבוֹהַּ כְּנֶגֶד שְׁתֵּי אַמּוֹת אוֹ אַמָּה וָחֵצִי, וְהוּא כָפוּף וּמֻטֶּה עַל אוֹתוֹ הָעַמּוּד כְּאָדָם הַסּוֹמֵךְ עַל בְּרִיחַ דֶּלֶת וְתוֹלֶה יָדָיו לְמַטָּה וְכוֹפְתִין לוֹ יָדָיו בְּצִדֵּי הָעַמּוּד: לט מְגַלֶּה כוּ'. שֶׁאֵינוֹ מַכֵּהוּ עַל כְּסוּתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר וְהִכָּהוּ, וְלֹא לִכְסוּתוֹ. הָרַמְבַּ"ם: מ וְאֵינוֹ בְמַשְׁמַע לְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה. וְזֶה לְשׁוֹן הָרִיבָ"ן, כְּפוּלָה אַחַת לִשְׁתַּיִם, וְעוֹד רְצוּעָה אַחֶרֶת כְּפוּלָה לִשְׁתַּיִם, הַיְנוּ שְׁתֵּי רְצוּעוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע. וּבַגְּמָרָא יָלֵיף לֵיהּ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: מא וְזֶה לְשׁוֹן הָרִיבָ"ן, כֵּן דֶּרֶךְ תְּפִירָה שֶׁל רְצוּעָה, תּוֹחֵב רֹאשׁ רְצוּעָה בַּנֶּקֶב כְּנֶגֶד מַטָּה, וְחוֹזֵר וְתוֹחֵב בְּנֶקֶב אַחֵר דֶּרֶךְ מַעְלָה, וְנִרְאֶה כְּמַעֲלֶה וּמוֹרִיד:

רמב"ם

כיצד מלקין אותו כופת שתי ידיו על העמוד כו': אלה השתי רצועות של חמור לפי שעשה מעשה הבהמות יענש בעורותיהן כמו שנאמר על דרך משל (ישעיה א) ידע שור קונהו: