אבות פרק ב משנה ה

הוּא הָיָה אוֹמֵר, אֵין בּוּר יְרֵא חֵטְא, וְלֹא עַם הָאָרֶץ חָסִיד, וְלֹא הַבַּיְשָׁן לָמֵד, וְלֹא הַקַּפְּדָן מְלַמֵּד, וְלֹא כָל הַמַּרְבֶּה בִסְחוֹרָה מַחְכִּים. וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים, הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִישׁ:

ברטנורא

בּוּר. רֵיק מִכָּל דָּבָר, וַאֲפִלּוּ בְּטִיב מַשָּׂא וּמַתָּן אֵינוֹ יוֹדֵעַ. וְהוּא גָּרוּעַ מֵעַם הָאָרֶץ. תַּרְגּוּם וְהָאֲדָמָה לֹא תֵשָׁם [בְּרֵאשִׁית מז], וְאַרְעָא לֹא תְּבוּר: וְלֹא עַם הָאָרֶץ חָסִיד. אֲבָל יְרֵא חֵטְא אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה, שֶׁהֲרֵי הוּא בָּקִי בְּטִיב מַשָּׂא וּמַתָּן: וְלֹא הַבַּיְשָׁן לָמֵד. שֶׁהַמִּתְבַּיֵּשׁ לִשְׁאֹל שֶׁמָּא יַלְעִיגוּ עָלָיו, יִשָּׁאֵר תָּמִיד בִּסְפֵקוֹתָיו: וְלֹא הַקַּפְּדָן. הָרַב שֶׁמַּקְפִּיד עַל הַתַּלְמִידִים כְּשֶׁשּׁוֹאֲלִים אוֹתוֹ, לֹא יְלַמֵּד כָּרָאוּי. אֶלָּא צָרִיךְ שֶׁיַּסְבִּיר פָּנִים בַּהֲלָכָה לְתַלְמִידָיו: וְלֹא כָל הַמַּרְבֶּה בִסְחוֹרָה מַחְכִּים. דִּכְתִיב (דְּבָרִים ל) וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִיא, אֵין הַתּוֹרָה מְצוּיָה בְּאוֹתָם שֶׁהוֹלְכִים מֵעֵבֶר לַיָּם [עֵרוּבִין נה.]: וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים. לֵישֵׁב בָּרֹאשׁ וּלְהוֹרוֹת הוֹרָאוֹת:

תוספות יום-טוב

יט כָּל. אָמַר כָּל לְפִי שֶׁאֶפְשָׁר וּכְבָר נִמְצָא מִי שֶׁהִרְבָּה בִּסְחוֹרָה וְיֶחְכַּם, כְּעִנְיַן רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן חַרְסוֹם אוֹ אִילְפָא וְדוֹמֵיהֶם. מִדְרַשׁ שְׁמוּאֵל. וְאָמַר מַחְכִּים, פֹּעַל יוֹצֵא, שֶׁלְּעִתּוֹת הַפְּנַאי יְלַמֵּד לַאֲחֵרִים אֲבָל לֹא יַחְכִּימֵם: כ הַמַּרְבֶּה. דַּוְקָא קָאָמַר הַמַּרְבֶּה. דִּבְלֹא מַשָּׂא וּמַתָּן לְהַחֲיוֹת גּוּפוֹ, גַּם תּוֹרָתוֹ אֵינָהּ מִתְקַיֶּמֶת, כִּדְאָמְרִינַן לְקַמָּן אִם אֵין קֶמַח אֵין תּוֹרָה, וְאָמְרִינַן יָפֶה תַּלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ: כא הִשְׁתַּדֵּל. עִנְיַן הַהֶרְגֵּל וְהַמַּחֲשָׁבָה לַדָּבָר. וְתַרְגּוּם וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, וְאִשְׁתַּדֵּל גַּבְרָא עִמֵּיהּ. הָרַמְבַּ"ם:

רמב"ם

בור הוא שאין לו לא חכמה ולא מדות:

ועם הארץ הוא שאין לו מעלות שכליות אבל יהיו לו קצת מעלות המדות:

וביישן ידוע. וקפדן הוא מי שמקפיד על כל דבר וכועס:

וענין השתדל הרגל נפשך ומשוך אותה לקנות המעלות ואחר שאין [שם] אנשים חכמים שילמדוך הוה אתה מלמד את עצמך ותרגום ויאבק איש עמו ואשתדל גברא עמיה:

ואמרו שהתורה לא תמצא בבעלי הגאוה והגסות ולא בהולכי ארצות רחוקות וסמכו זה לפסוק על צד המליצה ואמרו לא בשמים היא לאמר וגו' ולא מעבר לים היא וגו' אמרו לא בגסי הרוח היא ולא במהלכי מעבר לים היא: