אבות פרק ב משנה ח

רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי קִבֵּל מֵהִלֵּל וּמִשַּׁמָּאי. הוּא הָיָה אוֹמֵר, אִם לָמַדְתָּ תוֹרָה הַרְבֵּה, אַל תַּחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמְךָ, כִּי לְכָךְ נוֹצָרְתָּ. חֲמִשָּׁה תַלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, וְאֵלּוּ הֵן, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הוֹרְקְנוֹס, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה, וְרַבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נְתַנְאֵל, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ. הוּא הָיָה מוֹנֶה שִׁבְחָן. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הוֹרְקְנוֹס, בּוֹר סוּד שֶׁאֵינוֹ מְאַבֵּד טִפָּה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה, אַשְׁרֵי יוֹלַדְתּוֹ. רַבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן, חָסִיד. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נְתַנְאֵל, יְרֵא חֵטְא. וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ, מַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר. הוּא הָיָה אוֹמֵר, אִם יִהְיוּ כָל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בְּכַף מֹאזְנַיִם, וֶאֱלִיעֶזֶר בֶּן הוֹרְקְנוֹס בְּכַף שְׁנִיָּה, מַכְרִיעַ אֶת כֻּלָּם. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ, אִם יִהְיוּ כָל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בְּכַף מֹאזְנַיִם וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הוֹרְקְנוֹס אַף עִמָּהֶם, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ בְּכַף שְׁנִיָּה, מַכְרִיעַ אֶת כֻּלָּם:

ברטנורא

אַל תַּחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמְךָ. לוֹמַר הַרְבֵּה תּוֹרָה לָמַדְתִּי. וּלְפִי שֶׁהוּא לֹא הִנִּיחַ לֹא מִקְרָא וְלֹא מִשְׁנָה הֲלָכָה וְאַגָּדָה שֶׁלֹּא לָמַד [סֻכָּה כח., בָּבָא בַּתְרָא קלד.], הָיָה אוֹמֵר כֵּן: בּוֹר סוּד. גָּרְסִינַן, וְלֹא בּוֹר סִיד ^ל. כְּלוֹמַר, כְּבוֹר טוּחַ בְּסִיד: שֶׁאֵינוֹ מְאַבֵּד טִפָּה. כָּךְ הוּא אֵינוֹ שׁוֹכֵחַ דָּבָר אֶחָד מִתַּלְמוּדוֹ: אַשְׁרֵי יוֹלַדְתּוֹ. מְאֻשָּׁר בְּמִדּוֹת טוֹבוֹת עַד שֶׁכָּל הָעוֹלָם אוֹמְרִים עָלָיו אַשְׁרֵי מִי שֶׁיְּלָדַתּוּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, עַל שֵׁם שֶׁהִיא גָּרְמָה לוֹ שֶׁיְּהֵא חָכָם, שֶׁהָיְתָה מְחַזֶּרֶת עַל כָּל בָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת שֶׁבְּעִירָהּ וְאוֹמֶרֶת לָהֶם בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם בַּקְּשׁוּ רַחֲמִים עַל הָעֻבָּר הַזֶּה שֶׁבְּמֵעַי שֶׁיִּהְיֶה חָכָם, וּמִיּוֹם שֶׁנּוֹלַד לֹא הוֹצִיאָה עֲרַשְׂתּוֹ מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ בְּאָזְנָיו אֶלָּא דִּבְרֵי תּוֹרָה: חָסִיד. שֶׁעוֹשֶׂה לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין: יְרֵא חֵטְא. מַחְמִיר עַל עַצְמוֹ וְאוֹסֵר עָלָיו דְּבָרִים הַמֻּתָּרִים, מִיִּרְאָתוֹ שֶׁמָּא יָבֹא לִידֵי חֵטְא. דְּאִם לֹא כֵן מַאי רְבוּתֵיהּ, אֲפִלּוּ עַם הָאָרֶץ אֶפְשָׁר לִהְיוֹת יְרֵא חֵטְא: מַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר. לִבּוֹ רָחָב וּמוֹסִיף פִּלְפּוּל וּסְבָרוֹת מִדַּעְתּוֹ: אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ. שֶׁל רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי: וְאֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ בְּכַף שְׁנִיָּה. מָצָאתִי כָּתוּב, דְּאַבָּא שָׁאוּל לֹא נֶחְלַק עַל תַּנָּא קַמָּא, וּשְׁנֵי הַדְּבָרִים אֲמָרָם רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, וּשְׁנֵיהֶם אֱמֶת, דִּלְעִנְיַן הַבְּקִיאוּת וְהַזִּכָּרוֹן הָיָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַכְרִיעַ, וּלְעִנְיַן הַחֲרִיפוּת וְהַפִּלְפּוּל הָיָה רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ מַכְרִיעַ:

תוספות יום-טוב

כו קִבֵּל כוּ'. בְּשַׁלְשֶׁלֶת הִלֵּל לֹא הֻצְרַךְ לְהַזְכִּיר שֶׁמִּמֶּנּוּ קִבְּלוּ. וְעַכְשָׁיו מַזְכִּיר בְּרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי שֶׁלֹּא הָיָה מִבְּנֵי בָנָיו. וְעוֹד, שֶׁהוּא הָיָה לוֹ תַּלְמִידִים הַרְבֵּה וְרָבְתָה הַמַּחֲלֹקֶת מֵהֶם וְאַחֲרֵיהֶם, הִזְכִּיר שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁנֶּחְלְקוּ בְּכַמָּה דִּינִים מִכָּל מָקוֹם עִקַּר הַתּוֹרָה קִבְּלוּהָ: כז נוֹצָרְתָּ. לְשֵׁם כָּךְ יָצָאתָ לַאֲוִיר הָעוֹלָם, כְּדִכְתִיב וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹּקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי, מְלַמֵּד שֶׁהִתְנָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית שֶׁאִם אֵין מְקַבְּלִין יִשְׂרָאֵל אֶת הַתּוֹרָה יַחֲזִיר הָעוֹלָם לְתֹהוּ וָבֹהוּ, נִמְצָא עַכְשָׁיו שֶׁחוֹבָה גְּדוֹלָה מֻטֶּלֶת עָלָיו וְלֹא בְּטוֹבָה הוּא עוֹשֶׂה. רַשִׁ"י: כח חֲמִשָּׁה תַלְמִידִים כוּ'. לא מָנָה רַק הַגְּדוֹלִים שֶׁנִּמְסְרָה לָהֶם הַקַּבָּלָה. אָמְנָם הַרְבֵּה תַּלְמִידִים אֲחֵרִים הָיוּ לוֹ. מִדְרַשׁ שְׁמוּאֵל: כט אֱלִיעֶזֶר. לְפִי שֶׁתַּלְמִידָיו הָיוּ, קוֹרְאָן בִּשְׁמָן. רַשִׁ"י: ל כִּי בּוֹר סִיד רְצוֹנוֹ לוֹמַר בּוֹר שֶׁל סִיד, וּמַה שֶּׁבַח יֵשׁ בָּזֶה. אֲבָל בּוֹר סוּד שֶׁסִּיְּדוּהוּ יָפֶה וּמַעֲמִיד הַמַּיִם שֶׁלֹּא יִבָּלְעוּ בַּקַּרְקַע וּבִשְׁלֵמוּתוֹ סָיוּד, וּבָא חָסֵר יוּ"ד כְּדֶרֶךְ נָחֵי הָעַיִ"ן. מִדְרַשׁ שְׁמוּאֵל: לא שֶׁאֵינוֹ כוּ'. כְּלוֹמַר לְעִנְיָן זֶה הוּא שֶׁדּוֹמֶה לְבוֹר סוּד וְלֹא בְּכָל בְּחִינוֹתָיו, לְפִי שֶׁיֵּשׁ בַּבּוֹר הַזֶּה נַמִּי לִגְרִיעוּתָא שֶׁאֵין מֵימָיו מְתוּקִים כְּמוֹ בּוֹר מַיִם חַיִּים כוּ', וּלְפִיכָךְ הֻצְרַךְ לְבָאֵר שֶׁאֵינוֹ מְאַבֵּד טִפָּה. מִדְרַשׁ שְׁמוּאֵל:

רמב"ם

שבח ר"א בזכרונות טוב בהדמות לבור מוסד שלא יאבד מימיו ושבח רבי יהושע במעלות המדות כי בהם יאושר האדם ויכובד ויאהבוהו רוב עולם ולזה הוא מאשר בו יולדתו: ורבי יוסי שבח בטוב מעלות המדות ובמעלות השכליות. ר' שמעון שבח ביראת חטא והוא זריזות והשתדלות בעניני עסקי הטוב ושמירתו מרע ושבח ר' אלעזר בן ערך בטוב ההבנה והיות כל ענין עמוק קל אצלו ותבונתו מוספת על הענין: