זבחים פרק ה משנה ג

חַטֹּאות הַצִּבּוּר וְהַיָּחִיד. אֵלּוּ הֵן חַטֹּאות הַצִּבּוּר, שְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים וְשֶׁל מוֹעֲדוֹת, שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן, וְקִבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן, וְדָמָן טָעוּן אַרְבַּע מַתָּנוֹת עַל אַרְבַּע קְרָנוֹת. כֵּיצַד. עָלָה בַכֶּבֶשׁ וּפָנָה לַסּוֹבֵב, וּבָא לוֹ לְקֶרֶן דְּרוֹמִית מִזְרָחִית, מִזְרָחִית צְפוֹנִית, צְפוֹנִית מַעֲרָבִית, מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית. שְׁיָרֵי הַדָּם הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד דְּרוֹמִי. וְנֶאֱכָלִין לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים לְזִכְרֵי כְהֻנָּה בְּכָל מַאֲכָל לְיוֹם וָלַיְלָה עַד חֲצוֹת:

ברטנורא

אֵלּוּ הֵן חַטֹּאות הַצִּבּוּר. שֶׁאָנוּ צְרִיכִין לְהַזְכִּירָם, שֶׁהֲרֵי הַפְּנִימִיּוֹת כְּבָר נִשְׁנוּ: שְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים וְשֶׁל מוֹעֲדוֹת. שֶׁהֵן עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן: שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן. שֶׁהֲרֵי לָמַדְנוּ בְּבִנְיָן אָב לְכָל הַחַטָּאוֹת שֶׁהֵן טְעוּנוֹת צָפוֹן: עָלָה בַכֶּבֶשׁ וּפָנָה לַסּוֹבֵב. מִפְּנֵי שֶׁדָּמָהּ נִתָּן עַל הַקְּרָנוֹת וּבְאֶצְבַּע, צָרִיךְ לַעֲמוֹד עַל גַּבֵּי סוֹבֵב. אֲבָל בְּכָל שְׁאָר הַדָּמִים שֶׁהֵן הַתַּחְתּוֹנִים מִן הַחוּט וּלְמַטָּה, עוֹמֵד עַל הָרִצְפָּה אֵצֶל זָוִית הַמִּזְבֵּחַ וְזוֹרֵק מִן הַכְּלִי, וְכָל מָקוֹם שֶׁיַּגִּיעַ לַמִּזְבֵּחַ כָּשֵׁר: וּבָא לוֹ לְקֶרֶן דְּרוֹמִית מִזְרָחִית. שֶׁבָּהּ הוּא פּוֹגֵעַ רִאשׁוֹן, כִּדְקַיְמָא לָן [יוֹמָא דַּף טו] כָּל פִּנּוֹת שֶׁאַתָּה פוֹנֶה לֹא יִהְיוּ אֶלָּא דֶרֶךְ יָמִין ^יב, וְהַכֶּבֶשׁ בַּדָּרוֹם, וּכְשֶׁעוֹלֶה בוֹ וּפָנָיו לַמִּזְבֵּחַ נִמְצָא יְמִינוֹ לַמִּזְרָח, וּפוֹנֶה לִימִינוֹ לַמִּזְרָח וּבָא לוֹ לְאוֹתָהּ הַקֶּרֶן, וְהוֹלֵךְ וּמַקִּיף בַּסּוֹבֵב דֶּרֶךְ יָמִין וּפָנָיו לַמִּזְבֵּחַ מִן הַדָּרוֹם לַמִּזְרָח וּמִמִּזְרָח לַצָּפוֹן וּמִצָּפוֹן לַמַּעֲרָב דְּהַיְנוּ דֶרֶךְ יָמִין. וְאַמָּה עַל אַמָּה בְּרוּם אַמָּה הַנָּתוּן בְּרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ בְּכָל זָוִית וְזָוִית שֶׁבָּהּ, קָרוּי קֶרֶן: עַל יְסוֹד דְּרוֹמִית. דְּיָלְפִינַן יְרִידָתוֹ מִן הַכֶּבֶשׁ בַּחַטָּאוֹת הַחִיצוֹנוֹת וּשְׁיָרֵי הַדָּם בְּיָדוֹ, מִיצִיאָתוֹ מִן הַהֵיכָל וְשִׁירַיִם הַפְּנִימִית בְּיָדוֹ, מַה יְצִיאָתוֹ מִן הַהֵיכָל הָיָה נוֹתֵן שְׁיָרֵי הַדָּם בְּסָמוּךְ לוֹ שֶׁהוּא יְסוֹד מַעֲרָבִי כְּדִכְתִיב (וַיִּקְרָא ד) אֲשֶׁר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, דְּהַיְנוּ לְצַד מַעֲרָב שֶׁהוּא סָמוּךְ לַהֵיכָל, אַף יְרִידָתוֹ מִן הַכֶּבֶשׁ נוֹתֵן הַשִּׁירַיִם בְּסָמוּךְ לוֹ, דְּהַיְנוּ יְסוֹד דְּרוֹמִי סָמוּךְ לַכֶּבֶשׁ, שֶׁהַכֶּבֶשׁ בַּדָּרוֹם: לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים. לְפִי שֶׁבַּמִּשְׁכָּן הָיוּ קְלָעִים הֶקֵּף לַחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד, וּבְחַטָּאת כְּתִיב (שָׁם ו) בְּמָקוֹם קָדשׁ תֵּאָכֵל בַּחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד. וּבְבֵית עוֹלָמִים הָיְתָה חוֹמַת הָעֲזָרָה בִּמְקוֹם הַקְּלָעִים: לְזִכְרֵי כְהֻנָּה. דְּגַבֵּי חַטָּאת וְאָשָׁם וּמִנְחָה כְּתִיב כָּל זָכָר בַּכֹּהֲנִים יֹאכַל אוֹתָהּ: בְּכָל מַאֲכָל. מִשּׁוּם דְּבָעֵי לְמִתְנֵי בַפֶּסַח דְּאֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא צָלִי, תָּנָא בְּכֻלְּהוּ בְכָל מַאֲכָל: לְיוֹם וָלַיְלָה. דִּכְתִיב (שָׁם ז) וּבְשַׂר זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו בְּיוֹם קָרְבָּנוֹ יֵאָכֵל, לָמַדְנוּ לְתוֹדָה שֶׁנֶּאֱכֶלֶת לְיוֹם אֶחָד ^יד. חַטָּאת וְאָשָׁם מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר זֶבַח: עַד חֲצוֹת. סְיָג עָשׂוּ חֲכָמִים לַתּוֹרָה לְהַרְחִיק אֶת הָאָדָם מִן הָעֲבֵרָה. דְּהָא קְרָא לֹא יַנִּיחַ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר קָאָמַר:

תוספות יום-טוב

יא וּפָנָה כוּ'. שֶׁשְּׁנֵי כְבָשִׁים קְטַנִּים יוֹצְאִים מִן הַכֶּבֶשׁ שֶׁבָּהֶן פּוֹנִין לַיְסוֹד וְלַסּוֹבֵב, כִּדְאָמְרִינַן בַּגְּמָרָא. וּבְסֵפֶר צוּרַת הַבַּיִת סְמַכְתִּיהָ עַל מִקְרָא [יְחֶזְקֵאל מג] וּמַעֲלֹתֵהוּ פְּנוֹת קָדִים, מִדְּלֹא כְתִיב וּמַעֲלָתוֹ: יב דְּיָלְפִינַן לַהּ מִיָּם שֶׁל שְׁלֹמֹה. בַּגְּמָרָא: יג שׁוֹפֵךְ. דִּכְתִיב וְאֶת כָּל דָּמָהּ יִשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ: יד וּבְקָדָשִׁים הַלַּיְלָה הוֹלֵךְ אַחַר הַיּוֹם. דִּכְתִיב לֹא יַנִּיחַ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר. רַשִׁ"י:

רמב"ם

חטאות הציבור והיחיד אלו הן חטאות הצבור כו': כבר זכרנו בתחלת דברינו במסכת זו כל החטאות של יחיד וצבור ונתבאר ג"כ בפ' הזה שהחטאות שחיטתן בצפון וכן קבול דמן ודבר תורה בחטאת ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן על קרנות מזבח העולה וכבר בארנו בפ' שלפני זה שהוא על ארבע קרנות וסוף הפסוק ואת דמו ישפוך אל יסוד מזבח העולה ואמר בסיפרי זה יסוד דרומי שהוא הקרוב אליו ברדתו מן המזבח לפי שהכבש שעולין בו למזבח הוא בדרומו של מזבח כמו שנבאר כשנצייר אותו במדות כמו שדם החטאת הנעשית בפנים שופכין שירי הדם על יסוד מערבי שהוא סמוך לו בצאתו מן ההיכל כמו שבארנו ג"כ דם הנעשה בחוץ שופכין שירי הדם על היסוד הקרוב אליו ברדתו מראש המזבח ולפי שקרן דרומית מזרחית הוא על ימינו בעלותו מן הכבש למזבח ראוי להתחיל בו. והעיקר בידינו כל פנות שאתה פונה יהיו דרך ימין למזבח. ואני מצייר עתה צורת ריבוע המזבח כדי שיתבארו לך אלו הפנות והקרנות בלבד עד שנצייר צורת המזבח כלו במקומו ממדות וזו היא צורת ריבועו ומקום הנחתו תוך הד' פנות ונאמר בתורה על החטאת במקום קדש תאכל בחצר אהל מועד והוא ענין לפנים מן הקלעים והעזרה במקדש כנגד לפנים מן הקלעים במשכן ונאמר עוד כל זכר בכהנים יאכל אותה ולמה תאכל ליום ולילה לפי שמצאו התודה שהיא קדשים קלים נאמר בה שלא תאכל אלא ליום ולילה כמו שנזכר בפרק הזה לפיכך אינו ראוי לפסול זאת שהיא קדשי קדשים ג"כ * [יותר] מיום ולילה. ולמה היא עד חצות הלילה כדי להרחיק את האדם מן העבירה כמו שנתבאר בתחילת ברכות: