זבחים פרק ה משנה ו

הַתּוֹדָה וְאֵיל נָזִיר, קָדָשִׁים קַלִּים, שְׁחִיטָתָן בְּכָל מָקוֹם בָּעֲזָרָה, וְדָמָן טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע, וְנֶאֱכָלִים בְּכָל הָעִיר לְכָל אָדָם, בְּכָל מַאֲכָל, לְיוֹם וָלַיְלָה עַד חֲצוֹת. הַמּוּרָם מֵהֶם כַּיּוֹצֵא בָהֶם, אֶלָּא שֶׁהַמּוּרָם נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים, לִנְשֵׁיהֶם וְלִבְנֵיהֶם וּלְעַבְדֵיהֶם:

ברטנורא

הַתּוֹדָה וְאֵיל נָזִיר קָדָשִׁים קַלִּים. אֵין מוֹעֲלִין בָּהֶן: שְׁחִיטָתָן בְּכָל מָקוֹם. אֵין טְעוּנִין שְׁחִיטָה בַּצָּפוֹן ^כא: וְנֶאֱכָלִים בְּכָל הָעִיר. דְּגַבֵּי חַטָּאת כְּתִיב (שָׁם י) וַאֲכַלְתֶּם אֹתָהּ בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ, וְאֵין שְׁלָמִים בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ אֶלָּא בְמָקוֹם טָהוֹר ^כג, דְּהַיְנוּ בְּכָל הָעִיר שֶׁהוּא מָקוֹם טָהוֹר מִלִּכָּנֵס שָׁם מְצֹרָעִים: לְכָל אָדָם. לְזָרִים: לְיוֹם וָלַיְלָה. בְּתוֹדָה כְתִיב (שָׁם ז) בְּיוֹם קָרְבָּנוֹ יֵאָכֵל לֹא יַנִּיחַ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר. וְתַנְיָא, תּוֹדַת שְׁלָמָיו, לְרַבּוֹת שַׁלְמֵי נָזִיר: הַמּוּרָם מֵהֶם. חָזֶה וְשׁוֹק שֶׁנָּתַן מֵהֶן לַכֹּהֵן כִּשְׁאָר שְׁלָמִים, דְּתוֹדָה לִשְׁלָמִים אִתְקוּשׁ דִּכְתִיב (שָׁם) וְזֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים וְגוֹ' אִם עַל תּוֹדָה וְגוֹ'. וְאַרְבַּע חַלּוֹת מֵאַרְבַּע מִינִים שֶׁבָּהּ כְּדִכְתִיב (שָׁם) אֶחָד מִכָּל קָרְבָּן לַכֹּהֵן הַזּוֹרֵק וְגוֹ', וּמוּרָם מֵאֵיל נָזִיר, זְרוֹעַ בְּשֵׁלָה וְחָזֶה וְשׁוֹק וְחַלַּת מַצָּה אַחַת וּרְקִיק אֶחָד: כַּיּוֹצֵא בָהֶן. נֶאֱכָלִים בְּכָל הָעִיר לְיוֹם וָלַיְלָה: לַכֹּהֲנִים לִנְשֵׁיהֶם. כְּדִכְתִיב (שָׁם י) וְאֶת חֲזֵה הַתְּנוּפָה וְגוֹ' תֹּאכְלוּ בְּמָקוֹם טָהוֹר אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ:

תוספות יום-טוב

כא דְּאִתְקִישׁ לִשְׁלָמִים. וְכֵן לִשְׁתֵּי מַתָּנוֹת כוּ'. וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַ"ב בְּסָמוּךְ: כב בָּעֲזָרָה. יֵשׁ לְדַקְדֵּק אַמַּאי שִׁנָּה לְשׁוֹנוֹ מִדִּלְעֵיל. וְנִרְאֶה לִי דְּתַנָּא דִלְעֵיל סָרִיךְ בְּלִישָׁנֵיהּ דִּבְפֶרֶק י"ד מִשְׁנָה ד', דְּהָתָם קָאֵי עַל מִשְׁכָּן: כג כְּדִכְתִיב אֶת חֲזֵה הַתְּנוּפָה וְאֶת שׁוֹק הַתְּרוּמָה תֹּאכְלוּ בְמָקוֹם טָהוֹר: כד לִנְשֵׁיהֶם כוּ'. כָּל הַנֶּאֱכָלִים לַכֹּהֲנוֹת נֶאֱכָלִים לְעַבְדֵי הַכֹּהֲנִים וְלִנְשֵׁיהֶם כִּתְרוּמָה. הָרַמְבַּ"ם:

רמב"ם

התודה ואיל נזיר קדשים קלים שחיטתן בכל כו': התודה היא קרבן שלמים עם מנחה ועוד נבאר אותה במנחות שנאמר וזאת תורת זבח השלמים אם על תודה יקריבנו. ונאמר בזריקת דם השלמים סביב כמו שנאמר בעולה לפיכך כל שלמים דמן טעון שתי מתנות שהן ד' כמו העולה ואמר רחמנא בחטאת ואכלתם אותה במקום קדוש ואמרו אותה במקום קדוש ולא אחרת במקום קדוש ר"ל שהחטאת וכל הראוי לה והאשם שמשפטו כמשפטם שנא' בתורה כחטאת כאשם היא שאינה נאכלת אלא בעזרה אבל זולתה מן הקרבנות נאכלין בכל ירושלים: והמורם הוא הדבר שהכהן נוטל מתודה ואיל נזיר והוא שנוטל מקרבן תודה חזה ושוק ונוטל מן הלחם שמקריבין עמו אחד מכל קרבן שהן ד' חלות כמו שנבאר בשביעי ממנחות ונוטל מאיל נזיר הזרוע בשלה וחזה ושוק ג"כ וחלת מצה ורקיק מצה מן הלחם שמקריבין עם איל השלמים וכל אלו אוכלין אותן הכהנים זכרים ונקבות לפי שכן בא הכתוב עליהן חקך וחק בניך וגו' ונאמר בתודה בפי' ובשר זבח תודת שלמיו ביום קרבנו יאכל לא יניח ממנו עד בקר ואיל נזיר הוקש לתודה שהוא ג"כ קרבן שלמים עם מנחה. וכבר ידעת שכ"מ שנא' בו עד בוקר מצותו עד שיעלה עמוד השחר אבל מדרבנן אמרו עד חצות להרחיק האדם מן העבירה כמו שנזכר למעלה: