זבחים פרק ה משנה ח

הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר וְהַפֶּסַח, קָדָשִׁים קַלִּים, שְׁחִיטָתָן בְּכָל מָקוֹם בָּעֲזָרָה, וְדָמָן טָעוּן מַתָּנָה אַחַת, וּבִלְבָד שֶׁיִּתֵּן כְּנֶגֶד הַיְסוֹד. שִׁנָּה בַאֲכִילָתָן, הַבְּכוֹר נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים, וְהַמַּעֲשֵׂר לְכָל אָדָם, וְנֶאֱכָלִין בְּכָל הָעִיר, לְכָל אָדָם, בְּכָל מַאֲכָל, לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד. הַפֶּסַח אֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא בַלַּיְלָה, וְאֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא עַד חֲצוֹת, וְאֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא לִמְנוּיָו, וְאֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא צָלִי:

ברטנורא

וְהַמַּעֲשֵׂר. מַעֲשַׂר בְּהֵמָה: וְדָמָן טָעוּן מַתָּנָה אַחַת. דְּלֹא כְתִיב בְּהוּ סָבִיב ^כז, אֶלָּא וְאֶת דָּמָם תִּזְרוֹק כְּתִיב גַּבֵּי בְּכוֹר. וְהָנָךְ נַמִּי מֵהָתָם יָלְפִינַן, מִדְּלֹא כְתִיב וְאֶת דָּמוֹ אֶלָּא וְאֶת דָּמָם: כְּנֶגֶד הַיְסוֹד. בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ יְסוֹד תַּחְתָּיו, לְמַעוֹטֵי מִזְרָחִית דְּרוֹמִית שֶׁאֵין שָׁם יְסוֹד כְּדַאֲמַרַן. וּבְכוֹר וּמַעֲשֵׂר וּפֶסַח טְעוּנִים יְסוֹד, דְּיָלְפִינַן זְרִיקָה זְרִיקָה לִגְזֵרָה שָׁוָה מֵעוֹלָה, וּבְעוֹלָה כְתִיב (וַיִּקְרָא ד) אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעוֹלָה: שִׁנָּה בַאֲכִילָתָן. זֶה מִזֶּה. אַף עַל פִּי שֶׁהִשְׁוָה אוֹתָן לְמַתַּן דָּמִים: הַבְּכוֹר נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים. כְּדִכְתִיב (בְּמִדְבַּר יח) וּבְשָׂרָם יִהְיֶה לְךָ: וְהַמַּעֲשֵׂר לְכָל אָדָם. שֶׁלֹּא מָצִינוּ בְּכָל הַתּוֹרָה שֶׁיִּהְיֶה לַכֹּהֲנִים חֵלֶק בּוֹ: וְנֶאֱכָלִין בְּכָל הָעִיר. דִּכְתִיב (דְּבָרִים יב) וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה עוֹלוֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם וְאֶת מַעְשְׂרֹתֵיכֶם. וְתַנְיָא, בִּשְׁנֵי מַעַשְׂרוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר, חַד מַעְשַׂר בְּהֵמָה, וְחַד מַעְשַׂר דָּגָן. וּכְתִיב בְּהַהוּא קְרָא וּבְכוֹרוֹת בְּקַרְכֶם וְצֹאנְכֶם, וּמִדְלֹא קָבַע לְהוּ מְחִצָּה שְׁמַע מִנַּהּ דְּמַעֲשֵׂר וּבְכוֹר נֶאֱכָלִים בְּכָל הָעִיר ^כח: לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד. דְּבִבְכוֹר הוּא אוֹמֵר וּבְשָׂרָם יִהְיֶה לְךָ כַּחֲזֵה הַתְּנוּפָה וּכְשׁוֹק הַיָּמִין, הִקִּישׁוֹ הַכָּתוּב לְחָזֶה וְשׁוֹק, מַה חָזֶה וְשׁוֹק שֶׁל שְׁלָמִים לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד, אַף בְּכוֹר לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד, וּמַעֲשֵׂר כִּבְכוֹר: לִמְנוּיָו. לְאוֹתָם שֶׁנִּמְנוּ בִּדְמֵי לְקִיחָתוֹ, כְּדִכְתִיב (שְׁמוֹת יב) אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ תָּכֹסּוּ:

תוספות יום-טוב

כז וּכְתִיב בְּעוֹלָה חַטָּאת וְאָשָׁם, הֲווּ לְהוּ שְׁלֹשָׁה כְתוּבִים הַבָּאִים כְּאֶחָד דִּלְכֻלֵּי עָלְמָא אֵין מְלַמְּדִין, הִלְכָּךְ לֹא מַהֲנֵי גְּזֵרָה שָׁוָה דִּזְרִיקָה זְרִיקָה דִּלְקַמָּן לְמֵילַף שְׁתֵּי מַתָּנוֹת. גְּמָרָא: כח יֵשׁ לִתְמֹהַּ, דְּהָא כְתִיב שָׁם וַאֲכַלְתֶּם שָׁם לִפְנֵי ה'. וְעוֹד כוּ'. וְנִרְאֶה לְפָרֵשׁ דְּנַפְקָא לָן מִדְּמַקְשִׁינַן לְחָזֶה וְשׁוֹק שֶׁל שְׁלָמִים לַאֲכִילַת שְׁנֵי יָמִים, וְהוּא הַדִּין לְעִנְיָן שֶׁנֶּאֱכָלִין בְּכָל הָעִיר. תּוֹסָפוֹת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: כט אֵינוֹ נֶאֱכָל. תֵּימַהּ לִתְנֵי נַמִּי דְּאֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא עַל מַצּוֹת וּמְרוֹרִים. [וְתֵרֵץ הר"ר חַיִּים] דְּלָא חֲשִׁיב אֶלָּא דָבָר שֶׁכְּנֶגְדּוֹ בְּקָדָשִׁים וְהוּא חָלוּק מֵהֶם, דִּשְׁאָר קָדָשִׁים נֶאֱכָלִים בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה עַד הַיּוֹם לְכָל אָדָם בְּכָל מַאֲכָל, וּפֶסַח אֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא בַלַּיְלָה עַד חֲצוֹת וְלִמְנוּיָיו וְצָלִי. אִי נַמִּי לֹא תָנֵי מַצּוֹת וּמְרוֹרִים דְּאֵין מְעַכְּבִין. אִי נַמִּי לָאו מִצְוָה דְגוּפֵיהּ. תּוֹסָפוֹת: ל חֲצוֹת. כְּלוֹמַר אֲפִלּוּ מִדִּין תּוֹרָה, וּלְהָכִי קָתָנֵי אֶלָּא. וּמַתְנִיתִין רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה הִיא דְּדָרֵישׁ נֶאֱמַר כָּאן בַּלַּיְלָה הַזֶּה וְנֶאֱמַר לְהַלָּן וְעָבַרְתִּי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה, מַה לְּהַלָּן עַד חֲצוֹת, אַף כָּאן עַד חֲצוֹת. גְּמָרָא:

רמב"ם

הבכור והמעשר והפסח קדשים קלים שחיטתן כו': אמר רחמנא בבכור את דמם תזרוק על המזבח ולא אמר את דמו שזה נאמר על הבכור שאינו צריך אלא זריקה אחת ומעשר בהמה שמקריבין ממנה האימורים ואוכלין הבעלים הנותר כמו שביארנו פעמים ואין לכהנים בו שום דבר אפי' תזה ושוק והוא מה שאמר לכל אדם והבכור אוכלים אותו הכהנים וכן כתוב בו ובשרם יהיה לך כחזה התנופה וגו' וכבר ידעת שחזה ושוק דומה לשלמים כמו שאמרנו המורם מהם כיוצא בהם והשלמים נאכלין לשני ימים ולילה אחד וג"כ הבכור אוכלין אותו הכהנים לשני ימים ולילה אחד בכל העיר בכל מאכל כמו שאוכלין חזה ושוק וכל מה שנאמר בפסח הוא דבר תורה וכבר ביארנו אותו בפסחים. ואשר הצריכנו שתהא מתנה כנגד היסוד לפי שנא' בעולה וזרקו את הדם ואמר באלו את דמם תזרוק על המזבח לפיכך כמו שהעולה אי אפשר בלא יסוד שנאמר אל יסוד מזבח העולה כך אלו. ובמדות יתבאר לך שפנות המזבח יש מהן שיש להן יסוד ויש מהם שאין להם יסוד ושמה נצייר זה: ודע כי מה שאמרנו בתחלת דברינו במסכת הזאת שלמים או הדומים להם לא היתה כוונתינו אלא על אלה השלשה קרבנות ר"ל הבכור והמעשר והפסח לפי שהן דומין לשלמים במקומות השחיטה ובהקטרת אימורים ובמקומות האכילה והיות האוכלים זכרים ונקבות ועבדים ובהיות קדשים קלים בזמן אכילתן זולתי הפסח שנאמר בו פסוק ואם יקשה מקשה ויאמר איך לא אמרת במיני הקרבנות ותמנה אלו השלשה מוסף על העולה והחטאת והאשם והשלמים זה אינו ראוי מצד החלוק לפי שאותן הד' מינים פעמים רבות יתחייב היחיד בכל אחד מהם כפי שנוי הענינים והצבור חייבין בהם בזמנים משונים ואלו אינם כן ועוד שהכתוב לא בא אלא על אלו המינים בלבד והם שנתן להם תורות שנאמר זאת תורת העולה למנחה ולחטאת לאשם ולמילואים ואמר אח"כ אשר צוה ה' וגו' הרי אין שם קרבן זולתי אלו אמנם המילואים לא זכרנו אותו לפי שאינו זוכר אלא קרבן הנוהג לדורות והמנחה עוד יתפרשו דיניה במסכת שאחרי זאת: