מנחות פרק ט משנה ז

כָּל קָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר אֵין בָּהֶם סְמִיכָה, חוּץ מִן הַפַּר הַבָּא עַל כָּל הַמִּצְוֹת, וְשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אַף שְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה. כָּל קָרְבְּנוֹת הַיָּחִיד טְעוּנִים סְמִיכָה, חוּץ מִן הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר וְהַפָּסַח. וְהַיּוֹרֵשׁ סוֹמֵךְ וּמֵבִיא נְסָכִים וּמֵמִיר:

ברטנורא

פַּר הַבָּא עַל כָּל הַמִּצְוֹת. עַל אַחַת מִכָּל הַמִּצְוֹת. כְּגוֹן הוֹרוּ בֵּית דִּין שֶׁחֵלֶב מֻתָּר. וְזֶהוּ פַּר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר שֶׁבַּמִּקְרָא, וּסְמִיכָה כְּתִיבָא בֵּיהּ (וַיִּקְרָא ד) וְסָמְכוּ זִקְנֵי הָעֵדָה אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הַפָּר, וּשְׁלֹשָׁה מִזִּקְנֵי בֵּית דִּין הָיוּ סוֹמְכִין עָלָיו: וְשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ. לַעֲזָאזֵל, כְּתִיב בֵּיהּ (שָׁם טז) וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְׁתֵּי יָדָיו עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי: שְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה. דִּכְתִיב בְּפָרָשַׁת שְׁלַח לְךָ וְכִי תִשְׁגּוּ כוּ'. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: כָּל קָרְבְּנוֹת הַיָּחִיד טְעוּנִים סְמִיכָה. דְּעִקַּר סְמִיכָה בְּקָרְבַּן יָחִיד הוּא דִּכְתִיבָא (שָׁם ג) וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ קָרְבָּנוֹ: הַיּוֹרֵשׁ סוֹמֵךְ. אִם הִתְנַדֵּב אָבִיו בְּקָרְבַּן עוֹלָה וּשְׁלָמִים ^כז וּמֵת, בְּנוֹ סוֹמֵךְ עָלָיו: וּמֵבִיא נְסָכִים. שֶׁל קָרְבָּן: וּמֵמִיר. אִם הֱמִירָהּ בִּבְהֵמָה אַחֶרֶת, תְּמוּרָתוֹ חָלָה עָלֶיהָ וּשְׁתֵּיהֶן קְדוֹשׁוֹת כְּאִלּוּ הֱמִירָהּ אָבִיו:

תוספות יום-טוב

כד כָּל כוּ'. הָכָא נַמִּי בִּבְהֵמָה. דְּאִלּוּ עוֹף אֵין טָעוּן סְמִיכָה: כה חוּץ כוּ'. שֶׁנֶּאֱמַר קָרְבָּנוֹ, רְצוֹנוֹ לוֹמַר הַדָּבָר שֶׁנִּתְחַיֵּב לַעֲשׂוֹתוֹ קָרְבָּן כְּמוֹתוֹ, לֹא הַבְּכוֹר כוּ'. הָרַמְבַּ"ם: כו וְהַיּוֹרֵשׁ כוּ'. בַּגְּמָרָא יָלֵיף לְהוּ מִקְּרָא: כז דְּאִלּוּ חַטָּאת שֶׁמֵּתוּ בְּעָלֶיהָ תָּמוּת. וְאָשָׁם יִרְעֶה כוּ' וְיִפְּלוּ דָּמָיו לִנְדָבָה: כח וּמֵבִיא נְסָכִים. כְּשֶׁיָּרַשׁ מֵאָבִיו. דְּהָא יוֹרֵשׁ קָרֵי לֵיהּ:

רמב"ם

כל קרבנות הצבור אין בהם סמיכה חוץ מן הפר כו': כתוב בסיפרי סמיכה אינה נוהגת אלא בקרבן יחיד וזהו שנא' וסמך ידו על קרבנו ומה שאמר בכאן פר הבא על כל המצות ר"ל פר העלם דבר לפי שהוא ג"כ יבא על המצות כמו שבארנו במסכת הוריות אע"פ שרוב מה שקורין השם הזה הוא לפר העלם [דבר] של כהן משיח אבל על דרך הרחבת לשון בשמות יקרא ג"כ פר העלם דבר של ציבור פר הבא על כל המצות והתורה אמרה עליו וסמכו זקני העדה את ידיהם על ראש הפר ונאמר בסיפרי יכול כל הזקנים ת"ל העדה המיוחדים שבעדה וכמה הן נתבאר שם שהם ג' וזה המין נכלל במה שאמרנו בתחלת סנהדרין סמיכת זקנים בג' כולל הסמיכה הזאת ומינוי השופטים שבארנו שם והתורה אמרה ג"כ בשעיר המשתלח וסמך אהרן את שתי ידיו על ראש השעיר החי וכבר אמרנו בפ' הה' מהמסכת הזאת שאין לציבור אלא השתי סמיכות אמרו גמירי שתי סמיכות בצבור ואתה רואה אותן דבר תורה וענין המאמר הזה שהקבלה בידינו שאין סמיכה בשום פנים בקרבנות ציבור אלא באלו הנזכרים בפסוקין ואין אנו לומדין מהן לזולתם בקרבנות ציבור בא' מי"ג מדות כמו שלמדנו משפטי שעירי עבודת כוכבים מפר כהן משיח כמו שזכרנו ביאורו ונאמר בספרא ג"כ קרבנו לרבות כל בעלי קרבנות לסמיכה ואמרו שהבכור ומעשר בהמה ופסח אינן חייבין בסמיכות שנאמר קרבנו ר"ל הדבר שחייב לעשותו כמותו קרבן לא הבכור והמעשר והפסח ואין הלכה כר"ש: