מנחות פרק יא משנה ו

אַרְבָּעָה סְנִיפִין שֶׁל זָהָב הָיוּ שָׁם, מֻפְצָלִין מֵרָאשֵׁיהֶן, שֶׁהָיוּ סוֹמְכִים בָּהֶן, שְׁנַיִם לְסֵדֶר זֶה וּשְׁנַיִם לְסֵדֶר זֶה. וְעֶשְׂרִים וּשְׁמֹנָה קָנִים, כַּחֲצִי קָנֶה חָלוּל, אַרְבָּעָה עָשָׂר לְסֵדֶר זֶה וְאַרְבָּעָה עָשָׂר לְסֵדֶר זֶה. לֹא סִדּוּר קָנִים וְלֹא נְטִילָתָן דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת, אֶלָּא נִכְנָס מֵעֶרֶב שַׁבָּת וְשׁוֹמְטָן וְנוֹתְנָן לְאָרְכּוֹ שֶׁל שֻׁלְחָן. כָּל הַכֵּלִים שֶׁהָיוּ בַמִּקְדָּשׁ, אָרְכָּן לְאָרְכּוֹ שֶׁל בָּיִת:

ברטנורא

מֻפְצָלִין. לָתֵת רָאשֵׁי קָנִים בְּאוֹתָן פִּצּוּלִים. וּכְמִנְיַן הַקָּנִים כָּךְ מִנְיַן הַפִּצּוּלִים: אַרְבָּעָה עָשָׂר לְסֵדֶר זֶה. שֵׁשׁ חַלּוֹת שֶׁהָיוּ בְּסֵדֶר הַמַּעֲרֶכֶת. לְאַרְבָּעָה מֵהֶן לְכָל אַחַת שְׁלֹשָׁה קָנִים, הֲרֵי שְׁנֵים עָשָׂר קָנִים, וְהָעֶלְיוֹנָה אֵינָהּ צְרִיכָה אֶלָּא שְׁנַיִם לְפִי שֶׁאֵין עָלֶיהָ מַשְּׂאוֹי, הֲרֵי אַרְבָּעָה עָשָׂר. הַחַלָּה הַתַּחְתּוֹנָה אֵינָהּ צְרִיכָה כָּל עִקָּר, לְפִי שֶׁמֻּנַּחַת עַל טָהֳרוֹ שֶׁל שֻׁלְחָן: לֹא סִדּוּר קָנִים. בַּמַּעֲרָכָה הַחֲדָשָׁה: וְלֹא נְטִילָתָן. מֵעַל הַיְשָׁנָה, דּוֹחֶה שַׁבָּת: נִכְנָס מֵעֶרֶב שַׁבָּת וְשׁוֹמְטָן. מִבֵּין כָּל לֶחֶם וְלֶחֶם, וּמַנִּיחָם לְאָרְכּוֹ שֶׁל שֻׁלְחָן, וּלְמָחָר מְסַדֵּר הַלֶּחֶם, וּלְמוֹצָאֵי שַׁבָּת נוֹתֵן הַקָּנִים בֵּין כָּל לֶחֶם כְּמִשְׁפָּטָן: אָרְכָּן לְאָרְכּוֹ שֶׁל בָּיִת. מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב הָיוּ מֻנָּחִין בְּאָרְכָּן. חוּץ מִן הָאָרוֹן ^כב שֶׁאָרְכּוֹ לְרָחְבּוֹ שֶׁל בַּיִת, שֶׁהַבַּדִּים שֶׁבָּאָרוֹן הָיוּ בּוֹלְטִים וְדוֹחֲקִין בַּפָּרֹכֶת וְדּוֹמִין כִּשְׁנֵי דַּדֵּי אִשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (בִּמְלָכִים א ח) וַיַּאֲרִכוּ הַבַּדִּים וַיֵּרָאוּ, וְהַבַּדִּים לְרָחְבּוֹ שֶׁל אָרוֹן הָיוּ מֻנָּחִים, דְּאִלּוּ לְאָרְכּוֹ שֶׁל אָרוֹן הָיוּ בַּדִּים לֹא הָיָה בֵּין בַּד לְבַד אֶלָּא שִׁעוּר רֹחַב הָאָרוֹן דְּהַיְנוּ אַמְּתָא וּפַלְגָּא, וּתְרֵי גַּבְרֵי הַנּוֹשְׂאִים בִּשְׁנֵי בַּדִּים אֶת הָאָרוֹן שְׁנַיִם מִכָּאן וּשְׁנַיִם מִכָּאן לֹא הֲווּ מָצֵי לִכָּנֵס בֵּין בַּד לְבַד, אֶלָּא וַדַּאי לְרָחְבּוֹ נְתוּנִים, וְהֵם הָיוּ מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב שֶׁהֲרֵי הָיוּ דּוֹחֲקִים בַּפָּרֹכֶת, נִמְצָא אָרְכּוֹ שֶׁל אָרוֹן לְרָחְבּוֹ שֶׁל בַּיִת:

תוספות יום-טוב

טז אַרְבָּעָה כוּ'. בַּגְּמָרָא יָלְפִינַן לְכָל הָנֵי מִקְּרָא: יז סְנִיפִין. שֵׁם לְדָבָר הֶעָשׂוּי לְחַבֵּר וּלְהַחֲזִיק דָּבָר אַחֵר: יח מֵרָאשֵׁיהֶן. כְּלוֹמַר בְּאוֹתוֹ חֵלֶק שֶׁבָּהֶן שֶׁעוֹלֶה לְמַעְלָה עַל הַשֻּׁלְחָן. לְפִי שֶׁהַסְּנִיפִין הֵן כְּמוֹ יְתֵדוֹת זָהָב עוֹמְדוֹת בָּאָרֶץ וּגְבוֹהִים עַד לְמַעְלָה מִן הַשֻּׁלְחָן הַרְבֵּה. כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַשִׁ"י בְּפֵרוּשׁ הַחֻמָּשׁ: יט חָלוּל. כְּדֵי שֶׁתְּהֵא רוּחַ מְנַשֶּׁבֶת בֵּינֵיהֶם. הָרַמְבַּ"ם: כ דּוֹחֶה כוּ'. וְאַף עַל גַּב דְּמִדְּאוֹרַיְתָא נִינְהוּ כִּדְנַפְקָא לְהוּ מִקְּרָא, הָא אָמַר רַבִּי מֵאִיר כָּל מְלָאכָה שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָהּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת אֵינָהּ דּוֹחָה כוּ', וְהָכִי נַמִּי אֶפְשָׁר דְּלֹא דָּחֵי שַׁבָּת עֲלַיְהוּ, טַעֲמָא מַאי [מְשַׁוֵּי לְהוּ לַקָּנִים] דְּלֹא לְעַפֵּשׁ לֶחֶם, בְּכִי הַאי שִׁעוּרָא לֹא מִיעַפַּשׁ. גְּמָרָא. וְכָתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת דְּאֵין אִסּוּרָא אֶלָּא מִשּׁוּם טִלְטוּל בְּעָלְמָא, וַאֲפִלּוּ הָכִי גָּזְרוּ עֲלֵיהֶם בַּמִּקְדָּשׁ וְאַף עַל גַּב דַּחֲזוּ לְמִצְוָה, כֵּיוָן דְּאֵין עָשׂוּי כְּלִי. תּוֹסָפוֹת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: כא לְאָרְכּוֹ. לָאו לְמֵימְרָא שֶׁהָיוּ מֻנָּחִין מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב עַל אֹרֶךְ הַשֻּׁלְחָן, דִּכְהַאי גַוְנָא אֵין מָקוֹם פָּנוּי כְּלָל. אֶלָּא מִצָּפוֹן לְדָרוֹם הָיוּ מֻנָּחִין וּבַמָּקוֹם הַפָּנוּי שֶׁבֵּין שְׁתֵּי הַמַּעֲרָכוֹת, שֶׁאוֹתוֹ מָקוֹם פָּנוּי הוּא מִצַּד אָרְכּוֹ שֶׁל שֻׁלְחָן שֶׁהוּא שְׁנֵים עָשָׂר טְפָחִים. וּסְתָמָא כְּרַבִּי מֵאִיר. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: כב וְשִׁיֵּר נַמִּי מְנוֹרָה דִּלְרָחְבּוֹ שֶׁל בַּיִת הָיְתָה עוֹמֶדֶת, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא, וּכְוָתֵיהּ פָּסַק הָרַמְבַּ"ם. וְהַתּוֹסָפוֹת כָּתְבוּ דַּאֲפִלּוּ כְּרַבִּי, וְאִין הָכִי נַמִּי דְּלֹא שִׁיֵּר מִידִי, וּדְלֹא תָּנֵי אָרוֹן, דִּבְלִפְנַי וְלִפְנִים לֹא מַיְרֵי:

רמב"ם

ארבעה סניפין של זהב היו שם מופצלין מראשיהן כו': ואמר רחמנא בשלחן ועשית קערותיו אלו דפוסין וכפותיו אלו בזיכין וקשותיו אלו סניפין ומנקיותיו אלו קנים והיו י"ד לכל סדר כמו שאני אבאר נותנין החלה אחת על השולחן על הסדר שזכרנו אח"כ יהיה עליו ג' קנים מאותן הקנים ועל הקנים חלה אחרת ואח"כ ג' קנים ועליהן חלה שלישית אח"כ ג' קנים ועליהן חלה רביעית אח"כ ג' קנים על החלה הרביעית ועליהן חלה חמישית אח"כ ב' קנים על החלה החמישית ועל שני הקנים החלה הששית שאין עליה אלא אחת בלבד ואלו הקנים יכולין להסירן ערב שבת וכן מחזירין אותן מוצאי שבת ולפיכך אין דוחין את השבת הואיל ואפשר לעשות שלא בשבת כל הכלים לאורך הבית זולתי הארון שארכו לרחב הבית והיה מונח בקדש הקדשים כזו הצורה

ומן הצורה הזאת יתבאר לך מקום השולחן ומקום המנורה ומזבח הזהב באיזה מקום היה מן ההיכל ואיך היה מונח כל אחד מהן ושמזבח הזהב חוץ למקום השלחן והמנורה ושיעור הרחקתו מן המנורה כשיעור הרחקתו מן המזבח (נ"א הצפון):