מדות פרק א משנה ט

ברטנורא

הִגִּיעַ זְמַן הַנְּעִילָה. לִנְעֹל שַׁעֲרֵי הָעֲזָרָה: הַכֹּהֵן מִבִּפְנִים וּבֶן לֵוִי יוֹשֵׁב לוֹ מִבַּחוּץ. שֶׁהַלְוִיִּם טְפֵלִים לַכֹּהֲנִים, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר (בְּמִדְבַּר יח) וְיִלָּווּ עָלֶיךָ וִישָׁרְתוּךָ. הִלְכָּךְ בְּבֵית אַבְטִינָס וּבְבֵית הַנִּיצוֹץ שֶׁהָיוּ עֲלִיּוֹת, הָיוּ הַכֹּהֲנִים שׁוֹמְרִים לְמַעְלָה וּלְוִיִּם לְמַטָּה. וּבֵית הַמּוֹקֵד שֶׁלֹּא הָיְתָה אֶלָּא כִּפָּה עַל הָאָרֶץ, הָיָה כֹּהֵן מִבִּפְנִים וּבֶן לֵוִי מִבַּחוּץ: בַּמְּסִבָּה. בַּמְּחִלָּה הַמְהַלֶּכֶת תַּחַת הַבִּירָה, שֶׁמְּחִלָּה הָיְתָה תַּחַת הַמִּקְדָּשׁ. וְכָל הַמִּקְדָּשׁ קָרוּי בִּירָה, כְּדִכְתִיב (דִּבְרֵי הַיָּמִים א כט) אֶל הַבִּירָה אֲשֶׁר הֲכִינוֹתִי. וּמִפְּנֵי שֶׁהָיָה בַּעַל קֶרִי, לֹא הָיָה מְהַלֵּךְ דֶּרֶךְ הָעֲזָרָה אֶלָּא דֶּרֶךְ הַמְּחִלּוֹת, דְּקַיְמָא לָן מְחִלּוֹת לֹא נִתְקַדְּשׁוּ: וְהַנֵּרוֹת דּוֹלְקִים. בַּמְּחִלָּה מִכָּאן וּמִכָּאן: בַּמְּסִבָּה הַהוֹלֶכֶת תַּחַת הַחֵיל יוֹצֵא. וְאֵינוֹ חוֹזֵר לְבֵית הַמּוֹקֵד, לְפִי שֶׁהוּא טְבוּל יוֹם. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב, אֶלָּא כְּדִתְנַן בְּרֵישׁ תָּמִיד, בָּא וְיָשַׁב לוֹ אֵצֶל אֶחָיו הַכֹּהֲנִים בְּבֵית הַמּוֹקֵד עַד שֶׁהַשְּׁעָרִים נִפְתָּחִים, יוֹצֵא וְהוֹלֵךְ לוֹ, שֶׁאַף עַל גַּב שֶׁטְּבוּל יוֹם אָסוּר לְהִכָּנֵס לְעֶזְרַת נָשִׁים דְּהַיְנוּ מַחֲנֵה לְוִיָּה, לָזֶה הֵקֵלּוּ, לְפִי שֶׁנִּטְמָא בִּפְנִים: