שביעית פרק ח משנה ה
אֵין נוֹתְנִים, לֹא לְבַיָּר, וְלֹא לְבַלָּן, וְלֹא לְסַפָּר, וְלֹא לְסַפָּן. אֲבָל נוֹתֵן הוּא לְבַיָּר לִשְׁתּוֹת. וּלְכֻלָּן, הוּא נוֹתֵן מַתְּנַת חִנָּם:תוספות יום-טוב
י וְלֹא לְבַלָּן. מְסַיֵּם הָרַ"מ וְלֹא לִשְׁאָר אֻמָּנִין. וּמַתְנִיתִין נָקְטָה אֵלּוּ לִרְבוּתָא דְּבַלָּן וְסַפָּר הֲנָאַת הַגּוּף עוֹשִׂין לוֹ וְסַפָּן דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיַּעֲבֹר הַנַּחַל אֶלָּא עַל יְדֵי סְפִינָה, וַהֲוֵי אֲמֵינָא דְשָׁרֵי:רמב"ם
בייר. הוא משקה המי' לבני אדם מן הבור ויקבל שכרו עליו:ובלן. בעל המרחץ.
וספר. המגלח:
וספן. בעל הספינה והוא אומר שאסור לו לתת שכר אלו מדמי שביעית לפי שלא נתנה אלא לאכילה ולשתיה ולסיכה כמו שבארנו ומותר לו לתת לבעל בור המים להשקותו מפני שנתנה לשתיה כמו שנתבאר:
ולכולן הוא נותן מתנת חנם ואינו עושה חשבון שכרם ואף על פי שיש בדבר ההוא דרך מדרכי גמילות חסד וכבר נתבאר לך שהוא מותר והוא מה שאמר אוכלים פירות שביעית בטובה ושלא בטובה: