כלים פרק ח משנה ב

הָיְתָה שְׁלֵמָה, וְכֵן הַקֻּפָּה, וְכֵן הַחֵמֶת, הַשֶּׁרֶץ בְּתוֹכָהּ, הַתַּנּוּר טָהוֹר. הַשֶּׁרֶץ בַּתַּנּוּר, אֳכָלִין שֶׁבְּתוֹכָהּ טְהוֹרִין. נִקְּבוּ, הֶעָשׂוּי לְאֳכָלִין, שִׁעוּרָן בְּזֵיתִים. הֶעָשׂוּי לְמַשְׁקִין, שִׁעוּרָן בְּמַשְׁקִים. הֶעָשׂוּי לְכָךְ וּלְכָךְ, מַטִּילִים אוֹתוֹ לְחֻמְרוֹ, בְּכוֹנֵס מַשְׁקֶה:

ברטנורא

הָיְתָה שְׁלֵמָה. הַכַּוֶּרֶת: הַתַּנּוּר טָהוֹר. דִּכְתִיב (וַיִּקְרָא יא) אֲשֶׁר יִפֹּל מֵהֶם אֶל תּוֹכוֹ, וְלֹא אֶל תּוֹךְ תּוֹכוֹ. וּבְפִיהָ לְמַעְלָה מִן הַתַּנּוּר אַיְרֵי, דְּאִי כֻלָּהּ מְשֻׁקַּעַת בַּתַּנּוּר ^ד, כְּחַד תּוֹךְ דָּמֵי: אֹכָלִין שֶׁבְּתוֹכָהּ טְהוֹרִין. דִּכְתִיב (שָׁם) כָּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא, וְלֹא שֶׁבְּתוֹךְ תּוֹכוֹ: נִקְּבוּ. נֶקֶב הַמְטַהֵר אוֹתָן מִידֵי טֻמְאָתָן, שׁוּב אֵין תּוֹרַת כְּלִי עֲלֵיהֶן וְאֵינָן חוֹצְצִים בֵּין הַתַּנּוּר וּבֵין מַה שֶּׁבְּתוֹכָן. וְכַמָּה הוּא נֶקֶב הַמְטַהֵר אוֹתָן מִטֻּמְאָתָן, הֶעָשׂוּי לָאֳכָלִים, שִׁעוּרוֹ כְמוֹצִיא זֵיתִים: הֶעָשׂוּי לְכָךְ וּלְכָךְ. לְאֳכָלִים וּלְמַשְׁקִים: מַטִּילִין אוֹתוֹ לְחֻמְרוֹ. וְאִם נִקַּב כְּשִׁעוּר שֶׁל מַשְׁקִין שֶׁהוּא פָחוּת מִשִּׁעוּר הֶעָשׂוּי לָאֳכָלִים, שׁוּב אֵינוֹ מַצִּיל מִפְּנֵי הַטֻּמְאָה: בְּכוֹנֵס מַשְׁקֶה. כְּשֶׁמְּשִׂימִין הַכְּלִי מִצַּד הַנֶּקֶב ^ו עַל הַמַּיִם נִכְנָסִים הַמַּיִם דֶּרֶךְ הַנֶּקֶב בְּתוֹךְ הַכְּלִי. וְהוּא גָדוֹל מִמּוֹצִיא מַשְׁקֶה:

תוספות יום-טוב

ד כְּלוֹמַר שְׁקוּעָה בְתוֹךְ הַתַּנּוּר. דְּאִלּוּ שָׁוָה לִשְׂפַת הַתַּנּוּר נַמִּי טְהוֹרָה, כִּדְאַשְׁכְּחָן בִּכְלִי חֶרֶס שֶׁיֵּשׁ לוֹ שָׁלֹשׁ שְׂפָיוֹת בְּסוֹף פֶּרֶק ד'. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: ה לְחֻמְרוֹ כוּ'. וְאָמְרוּ בְרֵישׁ פֶּרֶק ג', מְטִילִין אוֹתוֹ לְחֻמְרָא בְּזֵיתִים. לְפִי שֶׁאֹפֶן הַחֻמְרָא בְכָאן שֶׁנֶּאֱמַר אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יִהְיֶה בוֹ נֶקֶב כִּי אִם בְּכוֹנֵס מַשְׁקֶה יִטְמָא הַדָּבָר אֲשֶׁר בּוֹ בְּהִטַּמְּאוֹת הַתַּנּוּר וְכֵן יִטְמָא הַתַּנּוּר כוּ', וְאֹפֶן הַחֻמְרָא שָׁם נֶאֱמַר שֶׁהוּא יִטְמָא עַד שֶׁיִּנָקֵּב נֶקֶב גָּדוֹל יֵצְאוּ מִמֶּנּוּ זֵיתִים וְאָז לֹא יְקַבֵּל טֻמְאָה. הָרַמְבַּ"ם: ו בְּנֻסְחַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הַכְּלִי הַנָּקוּב כוּ':

רמב"ם

כאשר היה כלי באויר התנור והיה השרץ בתוך הכלי הנה לא יתטמא התנור בהתטמאות זה הכלי ואם היה השרץ בתנור הנה לא יטמא ג"כ זה הכלי בהטמאות התנור אמר יתברך וכלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו ובאה הקבלה (נדה דף מג.) ואמר כל אשר בתוכו ולא מה שבתוך תוכו ומבואר הוא שזה כולו בתנאי שיהיה פי הכלי יוצא מפי התנור אולם אם היה השרץ בכלי וזה הכלי פתוח הפה באויר התנור הנה כבר נטמא כל מה שבתנור בהגעת השרץ באוירו ואם היה הכלי אשר פיו חוץ מפי התנור כמו שקדם נקוב נקב תטהר בו הכלי והוא אשר והגבלנוהו בראש הפרק הג' הנה כבר נפסד מהיותו כלי ולא הבדיל הדבר אשר יהיה בו מן התנור ולזה אם היה בו שרץ נטמא התנור וכל מה שבתוכו מהאוכלים והמשקים ואם היה בתנור שרץ נטמא גם כן כל מה שבתוך זה הכלי מהאוכלים והמשקים. ואמר שם בראש הפרק הג' מטילין אותו לחומרו בזיתים ואמר הנה מטילין אותו לחומרו בכונס משקה וזה מבואר לפי שאופן החומרא בכאן שנאמר אף על פי שלא יהיה בו נקב כ"א בכונס משקה יטמא הדבר אשר בו בהטמאות התנור וכן יטמא התנור בהגעת השרץ בזה הכלי ואע"פ שנקב נקב קטן כמו בכונס משקה ואופן החומרא שם שנאמר (שהוא) יטמא עד שינקב נקב גדול יצאו ממנו זיתים ואז לא יקבל טומאה וענין כונס משקה שנשים זה הכלי מצד הנקב על המים ויכנסו בזה הנקב וזה הנקב הנגבל ככונס משקה גדול מן מוציא משקה בלא ספק: