כלים פרק ח משנה ג

סְרֵידָה שֶׁהִיא נְתוּנָה עַל פִּי הַתַּנּוּר וְשׁוֹקַעַת לְתוֹכוֹ וְאֵין לָהּ גַּפַּיִם, הַשֶּׁרֶץ בְּתוֹכָהּ, הַתַּנּוּר טָמֵא. הַשֶּׁרֶץ בַּתַּנּוּר, אֳכָלִים שֶׁבְּתוֹכָהּ, טְמֵאִין, שֶׁאֵין מַצִּילִין מִיַּד כְּלִי חֶרֶס אֶלָּא כֵלִים. חָבִית שֶׁהִיא מְלֵאָה מַשְׁקִין טְהוֹרִין, וּנְתוּנָה לְמַטָּה מִנְּחֻשְׁתּוֹ שֶׁל תַּנּוּר, הַשֶּׁרֶץ בַּתַּנּוּר, הֶחָבִית וְהַמַּשְׁקִין טְהוֹרִין. הָיְתָה כְפוּיָה וּפִיהָ לַאֲוִיר הַתַּנּוּר, הַשֶּׁרֶץ בַּתַּנּוּר, מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ שֶׁבְּשׁוּלֵי הֶחָבִית טָהוֹר:

ברטנורא

סְרֵידָא. כְּמִין עֲרֵבָה קְטַנָּה שֶׁהַנַּחְתּוֹם מִשְׁתַּמֵּשׁ לָלוּשׁ בָּהּ, וְאֵין לָהּ בֵּית קִבּוּל. וְרַמְבַּ"ם אוֹמֵר שֶׁהוּא לוּחַ שֶׁל חֶרֶס נְקוּבָה עֲשׂוּיָה כְעֵין שְׂבָכָה. מַעֲשֵׂה רֶשֶׁת, מְתַרְגְּמִינַן עוֹבַד סְרַדְתָּא: גַּפַּיִם. אֳגָנִים וְאָזְנַיִם: שֶׁאֵין מַצִּילִים מִיַּד כְּלִי חֶרֶס. מִלִּטַּמֵּא בַאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס, אֶלָּא כֵלִים. וְזוֹ הוֹאִיל וְאֵין לָהּ אָזְנַיִם אֵינָהּ חֲשׁוּבָה כְלִי: נְחֻשְׁתּוֹ שֶׁל תַּנּוּר. קַרְקָעִיתוֹ וְתַחְתִּיתוֹ. וְדוֹמֶה לוֹ בִיחֶזְקֵאל ^טז יַעַן הִשָּׁפֵךְ נְחֻשְׁתֵּךְ: הֶחָבִית וְהַמַּשְׁקִין טְהוֹרִים. דְּלֹא נִכְנְסוּ לַאֲוִירוֹ, דְּהָא לְמַטָּה מִנְּחֻשְׁתּוֹ קַיְמֵי. וַאֲפִלּוּ מְחֻבָּר אֲוִיר הַתַּנּוּר בַּאֲוִיר הֶחָבִית וַאֲפִלּוּ הֶחָבִית פְּתוּחָה וְנִכְנָס מֵאֲוִיר הַתַּנּוּר בְּפִיהָ, לֹא נִטְמָא הַיַּיִן בְּכָךְ, שֶׁאֵין אֲוִיר כְּלִי חֶרֶס מְטַמֵּא לֹא לְמַעְלָה וְלֹא לְמַטָּה אֶלָּא בְתוֹכוֹ: הָיְתָה כְפוּיָה. הֶחָבִית עַל פִּיהָ וּנְתוּנָה עַל פִּיו שֶׁל תַּנּוּר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שֶׁרֶץ, וְיֵשׁ בְּשׁוּלֵי הֶחָבִית לַחְלוּחִית יַיִן שֶׁיֵּשׁ בָּהּ טוֹפֵחַ עַל מְנָת לְהַטְפִּיחַ ^ט, לֹא נִטְמֵאת אוֹתָהּ הַלַּחְלוּחִית מִפְּנֵי אֲוִיר הַתַּנּוּר שֶׁנִּכְנָס לְתוֹךְ הֶחָבִית, כֵּיוָן שֶׁלֹּא הָיְתָה לַחְלוּחִית הַיַּיִן בְּתוֹךְ הַתַּנּוּר:

תוספות יום-טוב

ז לְתוֹכוֹ. כְּדִפְרִישִׁית לְעֵיל, דִּכְשֶׁהַפִּיּוֹת שָׁוִים חֲשִׁיב נַמִּי תוֹךְ תּוֹכוֹ: ח מַשְׁקִים כוּ'. הוּא הַדִּין אֳכָלִים. וּמִשּׁוּם סֵיפָא שֶׁבְּשׁוּלֵי חָבִית, שֶׁאֵין רְגִילוּת הָאֳכָלִים שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ בְשׁוּלָיו, נָקַט נַמִּי בָרֵישָׁא מַשְׁקִין. אִי נַמִּי מִשּׁוּם מַתְנִיתִין דִּלְקַמָּן דְּדַוְקָא מַשְׁקִים: ט לְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם, אֲשֶׁר בּוֹ לִטְפֹּחַ הַיָּד. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

רמב"ם

סרידה. סבכה תרגום מעשה רשת נחושת (שמות לח) עובד סרדה דנחשא: גפיים. זר שאין לה בית קבול תהיה כלי עגולה ותשימה כלי וכאשר לא תהיה על זאת התמונה הנה אינה כלי ולזה לא תבדיל הדבר אשר יהיה בו מאויר התנור והיא שוקעת בתוכו ואינה כלי וביאר הסבה בזה ואמר שאין מצילין מיד כלי חרס אלא כלים על האופן הקדום בהלכה אשר לפני זאת. וביאור נחושתו של תנור קרקעיתו מלשון (יחזקאל טז) השפך נחושתך ואמר כי כאשר היתה החפירה בקרקע התנור וחבית מלאה משקין בזאת החפירה שפי החבית אינו בתוך אויר התנור אלא למטה ממנו הנה לא תטמא לא היא ולא המשקין מפני חבור אויר התנור באויר החבית שאף על פי שאויר התנור טמא בהגעת השרץ בו הנה תכלית מה שיטמא כל מה שיגיעו בתוך גרם התנור לא מה שכנגד אוירו ולא מה שיהיה נוכח אוירו לא למטה ולא למעלה גם כן והוא אמרו היתה כפויה ופיה לאויר התנור והוא שתהיה החבית כפויה על פי התנור אשר יבא פי החבית עם פי התנור והוא החבית מחובר באויר התנור מלמעלה וזה הפך ההנחה הראשונה. עוד היה השרץ בתוך התנור הנה כבר נטמא אויר התנור בלי ספק אבל אויר החבית לא יטמא ואע"פ שהוא מחובר לא נטמא באויר התנור ולזה אמר שהמשקה אשר בקרקע החבית טהור והוא אמרו משקה טופח ר"ל המימיות אשר בו כדי לטפוח בו היד וזהו תכלית מה שאפשר שישאר בקרקע החבית מהמשקין והיא כפויה על פיה: