שביעית פרק ח משנה יא מֶרְחָץ שֶׁהֻסְּקָה בְּתֶבֶן אוֹ בְקַשׁ שֶׁל שְׁבִיעִית, מֻתָּר לִרְחֹץ בָּהּ. וְאִם מִתְחַשֵּׁב הוּא, הֲרֵי זֶה לֹא יִרְחֹץ: ברטנורא וְאִם מִתְחַשֵּׁב הוּא. אִם אָדָם חָשׁוּב הוּא שֶׁבְּנֵי אָדָם לְמֵדִים מִמֶּנּוּ צָרִיךְ לְהַחְמִיר עַל עַצְמוֹ: תוספות יום-טוב כ מֻתָּר. אַף עַל גַּב דְּתֶבֶן וְקַשׁ שֶׁל שְׁבִיעִית אָסוּר כְּדִתְנָן לְקַמָּן. הָרַ"שׁ. וּלְשׁוֹן הֻסַּק בְּדִיעֲבַד קָאָמַר דְּמֻתָּר לִרְחֹץ בָּהּ, וְעוֹד יֵשׁ לוֹמַר דִּלְכַתְּחִלָּה נַמִּי מֻתָּר לְהַסִּיק בָּהֶן מֶרְחָץ מִשּׁוּם דְּצֹרֶךְ אָדָם הוּא, וּכְדִתְנָן גַּבֵּי מְלוּגְמָא (לְעֵיל מִשְׁנָה א). כֶּסֶף מִשְׁנֶה: רמב"ם אם מתחשב. כלומר אם אדם חשוב הוא והוא נכבד בעיני עמו שמפני כבודו אפשר לשרוף בכלל העצים מה שאינו עצים כדי להיטיב ריח המרחץ כגון דברים שיש להם ריח טוב והם עריבים לאכול: