כלים פרק כד משנה יז

שָׁלֹשׁ קֻפּוֹת הֵן. מְהוּהָה שֶׁטְּלָיָהּ עַל הַבְּרִיָּה, הוֹלְכִין אַחַר הַבְּרִיָּה. קְטַנָּה עַל הַגְּדוֹלָה, הוֹלְכִין אַחַר הַגְּדוֹלָה. הָיוּ שָׁווֹת, הוֹלְכִין אַחַר הַפְּנִימִית. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כַּף מֹאזְנַיִם שֶׁטְּלָיָהּ עַל שׁוּלֵי הַמֵּחַם, מִבִּפְנִים, טָמֵא. מִבַּחוּץ, טָהוֹר. טְלָיָהּ עַל צִדָּהּ, בֵּין מִבִּפְנִים בֵּין מִבַּחוּץ, טָהוֹר:

ברטנורא

מְהוּהָה. בֶּגֶד יָשָׁן וּבָלוּי: שֶׁטְּלָיָהּ. כְּמוֹ שֶׁטְּלָאָהּ. מִלְּשׁוֹן טְלַאי עַל גַּבֵּי טְלַאי. כְּלוֹמַר שֶׁשָּׂם הַיְשָׁנָה טְלַאי עַל הַחֲדָשָׁה: הוֹלְכִים אַחַר הַבְּרִיאָה. דָּנִין אוֹתָהּ כְּדִין הַבְּרִיאָה, אִם טְמֵאָה טְמֵאָה, וְאִם טְהוֹרָה טְהוֹרָה יט: קְטַנָּה עַל הַגְּדוֹלָה. בֵּין שְׁתֵּיהֶן מְהוּהוֹת בֵּין שְׁתֵּיהֶן בְּרִיאוֹת: הוֹלְכִים אַחַר הַגְּדוֹלָה. וְאִם הַגְּדוֹלָה נְקוּבָה כְמוֹצִיא רִמּוֹן שֶׁבִּשְׁבִירָה כָזוֹ נִטְהֲרָה, גַּם הַקְּטַנָּה הַמְחֻבֶּרֶת עִמָּהּ טְהוֹרָה אַף עַל פִּי שֶׁהִיא שְׁלֵמָה. וְאִם הַגְּדוֹלָה שְׁלֵמָה וַהֲרֵי הִיא מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה, אַף הַקְּטַנָּה הַמְחֻבֶּרֶת עִמָּהּ טְמֵאָה אַף עַל פִּי שֶׁהִיא נְקוּבָה בְמוֹצִיא רִמּוֹן: הוֹלְכִים אַחַר הַפְּנִימִית. אִם טְמֵאָה הַפְּנִימִית טְמֵאָה הַחִיצוֹנָה, וְאִם הַפְּנִימִית טְהוֹרָה הַחִיצוֹנָה נַמִּי טְהוֹרָה: רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כַּף מֹאזְנַיִם. לְפָרוֹשֵׁי מִלְּתָא דְתַנָּא קַמָּא קָאָתֵי. וּבְכַף מֹאזְנַיִם שֶׁל מַתָּכוֹת טְמֵאָה אַיְרֵי כ, דְּאִם טְלָאָהּ בְּתַחְתִּית הַמֵּחַם מִבִּפְנִים, טָמֵא הַמֵּחַם, וְאִם טְלָאָהּ מִבַּחוּץ, טָהוֹר הַמֵּחַם: טְלָיָהּ עַל צִדָּהּ. שֶׁהִדְבִּיק הַטְּלַאי עַל דָּפְנוֹת הַמֵּחַם לֹא בְתַחְתִּיתוֹ, בֵּין מִבַּחוּץ בֵּין מִבִּפְנִים, טָהוֹר. וּמַסְקָנָא דְכֻלָּהּ פִּרְקִין וְטַעֲמָא דְכֻלְּהוּ טָמֵא מִדְרָס וְטָמֵא טְמֵא מֵת וְטָהוֹר מִכְּלוּם הָאֲמוּרִים כָּאן הוּא, דְּכָל דָּבָר הָרָאוּי לִשְׁכִיבָה, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה עָשׂוּי לִשְׁכִיבָה אוֹ לִישִׁיבָה אוֹ לְהִשָּׁעֵן עָלָיו, טָמֵא מִדְרָס, לְבַד אִם הוּא כְלִי חֶרֶס דְּאֵינוֹ מִטַּמֵּא מִדְרָס, דְּהָכִי יָלְפִינַן מִקְּרָא דִכְתִיב (וַיִּקְרָא טו) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִגַּע בְּמִשְׁכָּבוֹ, מַקִּישׁ מִשְׁכָּבוֹ לוֹ, מַה הוּא יֵשׁ לוֹ טָהֳרָה בְמִקְוֶה אַף מִשְׁכָּבוֹ שֶׁיֶּשׁ לוֹ טָהֳרָה בְמִקְוֶה, יָצָא כְלִי חֶרֶס שֶׁאֵין לוֹ טָהֳרָה בְמִקְוֶה. וְהַמַּפָּץ הֶעָשׂוּי לִשְׁכִיבָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ טָהֳרָה בְמִקְוֶה מִדִּכְתִיב (שָׁם יא) כָּל כְּלִי אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מְלָאכָה בָהֶם בַּמַּיִם יָבֹא, וְהַאי לָאו כְּלִי הוּא, מִכָּל מָקוֹם טָמֵא מִדְרָס, דִּמְרַבִּינַן לֵיהּ מִקְּרָא דִכְתִיב כָּל הַמִּשְׁכָּב, כָּל לְרַבּוֹת אֶת הַמַּפָּץ, וְאֵין לוֹ טָהֳרָה עַד שֶׁיֵּחָתֵךְ וְיִשָּׁאֵר מִמֶּנּוּ פָּחוֹת מִשִּׁשָּׁה עַל שִׁשָּׁה. וּכְלֵי אֲבָנִים וּכְלֵי גְלָלִים וּכְלֵי אֲדָמָה, טְהוֹרִים מִכְּלוּם. וְכֵן כָּל דָּבָר הַבָּא מִן הַיָּם, טָהוֹר. וּכְלִי עֵץ הַבָּא בְמִדָּה, שֶׁמַּחֲזִיק אַרְבָּעִים סְאָה בְלַח שֶׁהֵם כּוֹרַיִם בְּיָבֵשׁ, נַמִּי טָהוֹר מִכְּלוּם, לְפִי שֶׁאֵינוֹ מִטַּלְטֵל מָלֵא. וְכֵן דָּבָר שֶׁאֵין עָלָיו תּוֹרַת כְּלִי, אוֹ שֶׁיֶּשׁ לוֹ תּוֹרַת כְּלִי וְאֵינוֹ מִמְּשַׁמְּשֵׁי אָדָם אֶלָּא מְשַׁמְּשֵׁי מְשַׁמְּשָׁיו, טָהוֹר, כְּגוֹן תַּרְבּוּס שֶׁל זֵיתִים וּמַפָּץ שֶׁל גִּתּוֹת וְסָדִין שֶׁל צוּרוֹת, דְּאָמְרִינַן בְּמַתְנִיתִין שֶׁהֵן טְהוֹרִין מִכְּלוּם, דְּלָא חֲשִׁיבֵי כֵלִים שֶׁל מְשַׁמְּשֵׁי אָדָם:

תוספות יום-טוב

יח  מְהוּהָה. מִלְּשׁוֹן תֹּהוּ וָבֹהוּ. רְצוֹנוֹ לוֹמַר דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ. מַהֲרַ"ם: יט עֵרוּב פֵּרוּשִׁים כָּאן. שֶׁפֵּרוּשׁ הָרִאשׁוֹן וְהַשְּׁלִישִׁי הוּא מֵהָרַ"שׁ, וּפֵרוּשׁ הַשֵּׁנִי הוּא מֵהָרַמְבַּ"ם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: כ וְתֵימַהּ, דְּתַנָּא קַמָּא בְּבֶגֶד אַיְרֵי, וְאָתֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן לִפְרוּשֵׁי מַיְרֵי בְשֶׁל מַתָּכוֹת. וּבְהָרַמְבַּ"ם בְּנֻסְחַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל סִיֵּם, וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

רמב"ם

מהוהה. בלויה: בריאה חזקה. וענין הולכים אחר הבריאה ואחר הגדולה ואחר הפנימית שאם היתה זאת אשר הולכים אחריה כבר נקבה כמוציא רמון כבר נטהרה ואע"פ שהאחרת הדביקה בהשלמה ואמר ר' שמעון בדמיון זה כי כאשר נקב קרקע המיחם באש ולקח כף מאזנים של נחשת והדביקו בקרקע המיחם לחזק אותו אם הדביקה מבפנים הנה המיחם נשאר בדין שלו ויקבל טומאה ואם הדביקו מבחוץ הנה יראה בו הדביקה והוא טהור ואם הדביקו מצד המיחם להיות צדו ג"כ כבר נקב וחלש הנה הוא טהור על כל פנים ואין הלכה כר' שמעון. ושרשי זה הפרק כולו כבר הקדמתי לך וזה שכל מה שאינו ראוי למשכב או אפילו ראוי אבל לא נעשה למשכב הנה הוא טהור מן המדרס ויטמא במת ובשאר טומאות מפני שהוא כלי כמו שהשרשנו בפרק כ' מזאת המסכת וכל מה שאמר בו בזה הפרק טהור מכלום הנה הוא אם להיותו מחמר לא יקבל טומאה כמו כלי אבנים וכל מה שבים כמו שהתבאר בעשירי או להיותו מכלי עץ מחזיק ארבעים סאה כמו שהקדמנו בחמשה עשר בזה או להיותו אין תורת כלי עליו או היות זה הדבר אינו ממשמשי אדם לפי מה שהשרשנו בפרק שביעי ובזה השרש היה תרבוס של זיתים ומפץ של גתות וסדין של צורות והדומה להם לא יקבלו טומאה כלל והבן אלו הענינים שהן העיקר אשר בו תשפוט כל טומאה וטהרה על הכלים אשר תדע אמתת שמו במשנה או לא תדע:
לראש הדף גלול מסך