ברכות פרק ו משנה ג
עַל דָּבָר שֶׁאֵין גִּדּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ אוֹמֵר שֶׁהַכֹּל. עַל הַחֹמֶץ וְעַל הַנּוֹבְלוֹת וְעַל הַגּוֹבַאי אוֹמֵר שֶׁהַכֹּל. עַל הֶחָלָב וְעַל הַגְּבִינָה וְעַל הַבֵּיצִים אוֹמֵר שֶׁהַכֹּל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל שֶׁהוּא מִין קְלָלָה אֵין מְבָרְכִין עָלָיו:תוספות יום-טוב
ו וַאֲפִלּוּ גּוֹבַאי שֶׁלֹּא נִפְסַד טַעֲמוֹ, כֵּיוָן שֶׁמַּזִּיק לָעוֹלָם וְאוֹכֵל הַתְּבוּאָה אֵין מְבָרְכִין עָלָיו. וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים דְּלֹא קָאֵי אֶלָּא אַחֹמֶץ וְנוֹבְלוֹת לְבָד שֶׁהָיוּ טוֹבִים מִתְּחִלָּה וְנִפְסְדוּ, אֲבָל גּוֹבַאי כֵּיוָן שֶׁעוֹמֵד טַעֲמוֹ בּוֹ לֹא הֲוֵי מִין קְלָלָה. הָרִ"י:רמב"ם
על דבר שאין גדולו מן הארץ אומר שהכל נהיה בדברו כו' – החומץ, ידוע. ונובלות, הם הפירות אשר נפלו מן האילנות פגים קודם שיתבשלו. ומה שאמר רבי יהודה: כל שהוא מין קללה, רוצה לומר, הארבה והפירות אשר נפלו קודם בישולם, ואין הלכה כרבי יהודה: