אהלות פרק ג משנה ב

מְלֹא תַרְוָד רָקָב שֶׁנִּתְפַּזֵּר בְּתוֹךְ הַבַּיִת, הַבַּיִת טָמֵא. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר. רְבִיעִית דָּם שֶׁנִּבְלְעָה בְתוֹךְ הַבַּיִת, הַבַּיִת טָהוֹר. נִבְלְעָה בִכְסוּת, אִם מִתְכַּבֶּסֶת וְיוֹצֵא מִמֶּנָּה רְבִיעִית דָּם, טְמֵאָה. וְאִם לָאו, טְהוֹרָה, שֶׁכֹּל הַבָּלוּעַ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לָצֵאת, טָהוֹר:

ברטנורא

מְלֹא תַרְוָד רָקָב. דְַּאֲמַרַן לְעֵיל בְּרֵישׁ פֶּרֶק ב' שֶׁהוּא מְטַמֵּא בְאֹהֶל: שֶׁנִּתְפַּזֵּר לְתוֹךְ הַבַּיִת ^ז. וְנִתְעָרֵב בּוֹ עָפָר כָּל שֶׁהוּא: וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר. דְּסָבַר סוֹפוֹ כִּתְחִלָּתוֹ, מַה תְּחִלָּתוֹ אִם נִקְבַּר הַמֵּת בְּתַכְרִיכִים אוֹ בְאָרוֹן שֶׁל עֵץ, אֵין לוֹ רָקָב, דְּבָעִינַן שֶׁלֹּא יִהְיֶה דָבָר נִגְלָל ^ח עִמּוֹ, אַף סוֹפוֹ לְאַחַר שֶׁנַּעֲשָׂה רָקָב אִם נִתְעָרֵב עִמּוֹ דָּבָר אַחֵר אֵינוֹ מְטַמֵּא. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: אִם מִתְכַּבֶּסֶת הַכְּסוּת וְיוֹצֵא מִמֶּנָּה רְבִיעִית דָּם. וְכֵיצַד מְשַׁעֲרִין אוֹתָהּ, מֵבִיא מַיִם בְּמִדָּה וּמְכַבְּסָהּ בָּהֶן, וּמֵבִיא מַיִם אֲחֵרִים כְּמִדָּתָן וְנוֹתֵן בָּהֶן רְבִיעִית דָּם ^י, אִם הָיָה מַרְאֵיהֶן שָׁוֶה הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה, וְאִם לָאו טְהוֹרָה:

תוספות יום-טוב

ז וְלִרְבוּתָא דְרַבָּנָן נָקַט כֵּן, דְּאַף שֶׁנִּתְפַּזֵּר וְגַג שֶׁכְּנֶגֶד זֶה מַאֲהִיל עַל חֲצִי שִׁעוּר וְכֵן כְּנֶגֶד זֶה וּשְׁנֵי אֳהָלוֹת הֵן, אֲפִלּוּ הָכִי מִצְטָרְפִין. רַשִׁ"י: ח לִישְׁנָא דִגְמָרָא. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י, כְּלוֹמַר, הַמְגַלְגֵּל זֶה לָזֶה וְנִתְעָרֵב זֶה עִם זֶה: ט טָהוֹר. כְּלוֹמַר, הַכֵּלִים הַבָּאִים אַחַר הַבְּלִיעָה לְתוֹךְ הַבַּיִת, אֵינָם מִטַּמְּאִין: י תּוֹסֶפְתָּא. וּבְמַיִם רִאשׁוֹנִים בִּלְבַד לֹא יוּכַל לְשַׁעֵר, שֶׁאֲפִלּוּ אִם לֹא יִמְצְאוּ רְבִיעִית יוֹתֵר, יֵשׁ לוֹמַר שֶׁיָּצָא רְבִיעִית דָּם וְנִשְׁאַר בַּבֶּגֶד מִן הַמַּיִם. אַךְ קָשֶׁה, דִּבְלֹא מְדִידַת מַיִם רִאשׁוֹנִים נַמִּי יָכוֹל לֵידַע, שֶׁיִּסְחֹט הַמַּיִם מִן הַכְּסוּת וְיִמְדֹּד אוֹתוֹ, וְיָבִיא מַיִם אֲחֵרִים עִם רְבִיעִית דָּם שֶׁיִּהְיֶה בֵּין הַכֹּל כְּשִׁעוּר הַמַּיִם שֶׁיָּצָא מִן הַכְּסוּת, וְאִם מַרְאֵיהֶן שָׁוֶה טְמֵאָה כוּ'. וְיֵשׁ לוֹמַר דְּאִין הָכִי נַמִּי, וּמַה שֶּׁהֻצְרְכוּ לְמִדָּה הַיְנוּ שֶׁאִם יִמְצְאוּ רְבִיעִית יוֹתֵר שֶׁלֹּא יִצְטָרְכוּ לְמַיִם אֲחֵרִים כוּ'. אֲבָל אִם לֹא מָצָא רְבִיעִית אֲזַי מֵבִיא אֲחֵרִים כְּמִדָּתָן, רוֹצֶה לוֹמַר כַּמִּדָּה שֶׁמָּצָא אַחַר הַכְּבִיסָה, אֶלָּא שֶׁנּוֹתֵן בָּהֶם רְבִיעִית דָּם וְעִם הָרְבִיעִית דָּם הוּא שֶׁיִּהְיֶה כְּמִדַּת הַמַּיִם מִן הַכְּבִיסָה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: יא טְהוֹרָה. אֵינָהּ מְטַמְּאָה בְּאֹהֶל, וַהֲרֵי הִיא כִּכְסוּת שֶׁנָּגְעָה בַמֵּת. הָרַמְבַּ"ם. וְכֵן פֵּרְשׁוּ רַשִׁ"י וְתוֹסָפוֹת. וּמַהֲרַ"ז וָורְמַיְזָ"א הוֹכִיחַ דִּלְדַעַת הָרַ"ב דְּכֵלִים שֶׁנִּטְמְאוּ בְמֵת מְטַמְּאִין בְּאֹהֶל, צָרִיךְ לִדְחוֹת כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת דְּמַיְרֵי שֶׁקֹּדֶם שֶׁנָּפַל רְבִיעִית נִבְלַע בַּכְּסוּת מַה שֶּׁאֵינוֹ יָכוֹל לָצֵאת וְנִתְבַּטֵּל בַּבֶּגֶד וְלֹא הָיָה רְבִיעִית שָׁלֵם מֵעוֹלָם: יב שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לָצֵאת. פֵּרוּשׁ, עַל יְדֵי כְּבִיסָה סְתָם, אַף עַל פִּי שֶׁעַל יְדֵי סַם יָכוֹל לָצֵאת. דְּאֵין דֶּרֶךְ לְהַקְפִּיד בִּכְהַאי גַּוְנָא. וּמֵהַאי טַעֲמָא לֹא קָשֶׁה מֵרֵישׁ פֶּרֶק ג' דְּעָרְלָה, בֶּגֶד שֶׁצְּבָעוֹ כוּ', דְּהָתָם בְּחָזוּתָא נֶהֱנֶה, אֲבָל בְּטֻמְאָה בִּקְפֵידָא תַּלְיָא מִלְּתָא. תּוֹסָפוֹת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

רמב"ם

כבר קדם בפ' השני שמלא תרווד רקב ורביעית דם מטמאין באהל ואופן בחינת הבגד לידע אם יצא ממנו רביעית דם ויטמא באהל אשר יהיה בו תחלה כמו שביארו בתוספתא וזה שירחצו הכסות בשיעור ידוע מהמים עוד נקח כזה השיעור ממים יחובר אליו רביעית דם הנה אם היה מראיהן אחד באדמימות או יהיה מה שהורחץ בו הבגד טמא יותר אדום הנה נדע שיצא ממנו רביעית דם ויהיה זה הבגד מטמא באהל ואין הלכה כר' שמעון: