פרה פרק ה משנה ב

הַמַּטְבִּיל כְּלִי לְחַטָּאת בְּמַיִם שֶׁאֵינָם רְאוּיִים לְקַדֵּשׁ, צָרִיךְ לְנַגֵּב. בְּמַיִם שֶׁהֵם רְאוּיִים לְקַדֵּשׁ, אֵינוֹ צָרִיךְ לְנַגֵּב. אִם לְהוֹסִיף לְתוֹכוֹ מַיִם מְקֻדָּשִׁין, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ צָרִיךְ לְנַגֵּב:

ברטנורא

הַמַּטְבִּיל כְּלִי לְחַטָּאת. כְּלִי שֶׁטֶף שֶׁהִטְבִּילוֹ כְּדֵי לְמַלְּאוֹת בּוֹ מַיִם וּלְקַדְּשָׁם בָּאֵפֶר, אִם הִטְבִּילוֹ בְמַיִם שֶׁאֵין רְאוּיִין לְקַדֵּשׁ, כְּגוֹן בְּמֵי מִקְוֶה שֶׁאֵינָם מַיִם חַיִּים: צָרִיךְ לְנַגֵּב. הַכְּלִי. שֶׁמָּא יִתְעָרְבוּ שֶׁאֵינָם רְאוּיִים בָּרְאוּיִין. אֲבָל אִם הִטְבִּילוֹ בְמַיִם חַיִּים הָרְאוּיִין לְקַדֵּשׁ, אֵין צָרִיךְ לְנַגֵּב: וְאִם לֶאֱסֹף לְתוֹכוֹ מַיִם מְקֻדָּשִׁים. וְאִם הִטְבִּילוֹ לְהַכְנִיס לְתוֹכוֹ מַיִם שֶׁכְּבָר נָתַן עֲלֵיהֶם אֶת הָאֵפֶר, אֲפִלּוּ הִטְבִּילוֹ בְמַיִם חַיִּים, צָרִיךְ לְנַגֵּב, שֶׁלֹּא יִתְעָרְבוּ שֶׁאֵינָם מְקֻדָּשִׁים בַּמְקֻדָּשִׁים, וּתְנַן לְקַמָּן צְלוֹחִית שֶׁל חַטָּאת שֶׁנָּפַל לְתוֹכָהּ מַיִם פָּסוּל:

רמב"ם

הנה התבאר לך, שראוי למלאות ולקדש בכל הכלים, ואם היו כלי עץ או כלי מתכות טמאין, ויוטבלו לקחת מהן מי חטאת וכבר הטבילוה במי מקוה במים שאין לקדש מאלו המים אלא ממי מעיין, למאמר האל יתברך (במדבר יט, יז) מים חיים. ינגב אלו הכלים מלחות מי המקוה אשר בהן ואז יקדש באלו הכלים, ואם הטביל אלו הכלים במים חיים לא יצטרך לנגבן, ואם היה כוונתו שישים באלו הכלים מים מקודשין לא שיקדש בהן עצמן הנה א"א מבלי שינגבם, לפי שאין מותר שיוסיף מים ואפילו נתמעט שיעורן של מים המקודשים שלא יתערבו שאין מקודשין במקודשים כלל, אבל מעת הגיע האפר במי מעיין שבכלי הנה משפטו שיזה ממנו עד שיכלו אלו המימות ולא יוסיף בהן מים אחרים אע"פ שהאפר נשארת: