פרה פרק ה משנה ג

קֵרוּיָה שֶׁהִטְבִּילוּהָ בְמַיִם שֶׁאֵין רְאוּיִין לְקַדֵּשׁ, מְקַדְּשִׁין בָּהּ עַד שֶׁתִּטְמָא. נִטְמְאָה, אֵין מְקַדְּשִׁין בָּהּ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, אִם מְקַדֵּשׁ הוּא בָהּ בַּתְּחִלָּה, אַף בַּסּוֹף יְקַדֵּשׁ בָּהּ. אִם אֵינוֹ מְקַדֵּשׁ בָּהּ בַּסּוֹף, אַף לֹא בַתְּחִלָּה. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, לֹא יוֹסִיף לְתוֹכָהּ מַיִם מְקֻדָּשִׁים:

ברטנורא

קֵרוּיָה. דְּלַעַת יְבֵשָׁה חֲלוּלָה שֶׁשּׁוֹאֲבִים בָּהּ מַיִם: שֶׁהִטְבִּילוּהָ. מַעֲלָה בְעָלְמָא לְחַטָּאת ה, וְלֹא מִשּׁוּם טֻמְאָה. דְּהָא בַחֲדָשָׁה מַיְרֵי שֶׁלֹּא נִטְמֵאת מֵעוֹלָם: בְּמַיִם שֶׁאֵין רְאוּיִין לְקַדֵּשׁ מְקַדְּשִׁים בָּהּ. לְאַחַר שֶׁנִּגְּבָהּ. וְלֹא חָיְשִׁינַן שֶׁמָּא בָלְעָה מַיִם שֶׁאֵין רְאוּיִין לְקַדֵּשׁ וְתַחֲזֹר וְתִפְלֹט: נִטְמְאָה אֵין מְקַדְּשִׁים בָּהּ. וְאַף עַל פִּי שֶׁחָזַר וְהִטְבִּילָהּ, דְּחָיְשִׁינַן שֶׁמָּא תִפְלֹט מַשְׁקִין טְמֵאִים הַבְּלוּעִים בָּהּ. דְּקָסָבְרֵי רַבָּנָן דְּמַחְמְרִינַן טְפֵי בְּמַיִם טְמֵאִים יוֹתֵר מִבְּמַיִם שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לְקַדֵּשׁ. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מַשְׁוֶה מִדּוֹתָיו. דְּאִי חָיְשַׁת, הָכָא וְהָכָא תֵּחוּשׁ. וְאִי לֹא חָיְשַׁת, הָכָא וְהָכָא לֹא תֵחוּשׁ. אֶלָּא ו בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, בֵּין בַּתְּחִלָּה אִם הִטְבִּילָהּ בְּמַיִם שֶׁאֵין רְאוּיִין לְקַדֵּשׁ וְנִגְּבָהּ, בֵּין בַּסּוֹף כְּשֶׁנִּטְמֵאת וְהִטְבִּילָהּ אֲפִלּוּ בִרְאוּיִין לְקַדֵּשׁ וְנִגְּבָהּ, לֹא יוֹסִיף לְתוֹכָהּ מַיִם מְקֻדָּשִׁים, דְּחָיְשִׁינַן שֶׁמָּא תִפְלֹט. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ:

תוספות יום-טוב

ה וְלֹא מִפְּנֵי הַצְּדוֹקִים הָיְתָה. כִּדְמוּכָח בְּמַתְנִיתִין דִּלְקַמָּן. וְהָרַמְבַּ"ם פֵּרֵשׁ בְּדֶרֶךְ אַחֵר. וְנִרְאֶה נַמִּי דְּלֹא נָקַט טְבִילָה אֶלָּא מִשּׁוּם סֵיפָא דְּנִטְמֵאת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: ו וְאִם כֵּן דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הֵן, וַהֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ לֹא יְקַדֵּשׁ, דְּהָא אַתַּנָּא קַמָּא קָאֵי דְּמַיְרֵי בִתְחִלַּת הַקִּדּוּשׁ. וְהָרַ"שׁ לֹא כָתַב אֶלָּא, וַאֲתָאן לְתַנָּא קַמָּא. וְכֵן כָּתַב הָרַמְבַּ"ם, וְכָתַב הַטַּעַם לְבַל יִתְעָרֵב בָּהֶן הַמַּיִם שֶׁיָּצְאוּ מִמֶּנָּה, וּכְלוֹמַר, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּתְחִלַּת הַקִּדּוּשׁ אֵין כָּאן עֵרוּב, שֶׁרוֹאִין הַמַּיִם הַבְּלוּעִים שֶׁמִּתְקַדְּשִׁים גַּם כֵּן. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

רמב"ם

קרויה. דלעת ששואבין בה מים מן הבורות ורוצים אנו לומר כאשר יוציא כל מה שבתוכה ישאר דומה לכלי עץ, אך אם תתמיד לשאוב בה תשרה ותכנס בתוכה המים ותתלחלח, ואמר שזאת הדלעת כשתשרה בהיות שואבין בה ממים שאין ראויים לקדש הנה ראוי הקדוש בה ולא נקפיד במים הנבלעים בתוכה שיצאו ויתערבו במי חטאת הנכנסים בתוך גרמה, ואם נטמאת אע"פ שיטבילוה במים הראויין לקידוש אין מקדשין בה, לפי שבעת הטומאה שבו המשקין הנכנסים בתוכה משקין טמאין והן מתערבין עם מי החטאת, ואמר ר' יהושע בהיות ראוי הקידוש בה קודם שנטמאת ולא נקפיד במשקין הנכנסין בגרמה הנה לא נקפיד בהן אחרי הטומאה, לפי שכבר טהרה, ואם היינו מקפידין אחר הטומאה ולא נקדש בה מפני המשקין כך לא נקדש בה קודם שנטמאה לרפיון עצמה לפי שיצאו ממנה משקין ונתערבו במי נדה. ואמר ת"ק בין כך ובין כך, ר"ל בין קודם שנטמאת בין אחר שנטמאת, והטבילוה אפילו במים חיים אין אוספים לתוכה מים מקודשין לבל יתערבו בהן המים אשר יצאו ממנה, כמו שקדם שאין מן הראוי להוסיף דבר במי נדה, ואין הלכה כר' יהושע:
לראש הדף גלול מסך